רצים ציונות בשדרות

את בהלת הצבע האדום החליפה הספירה לאחור, ומהזינוק ועד הסיום לבשה שדרות חג שרצים מכל הארץ היו שותפים לו. דגנית חן מסכמת מרוץ מרגש במיוחד

מאת: orian levy
בתאריך: 25.06.2018
אירועים
0 תגובות

את הריצה הנמהרת למקלטים עם הישמע האות “צבע אדום“ החליפה הפעם הריצה אל שער קו הסיום. מה שהחיש השבוע את דופק הלב של תושבי העיר, צעירים ומבוגרים כאחד, לא היו תחושות הפחד והבעתה שמקפיאים את הדם כל אימת שנשמעת אזעקה ברחובות, הפעם ההרגשה הייתה אחרת וגם המקצב היה שונה.

במקום לשמש כמודל לחמלה עבור צופי החדשות של כלל אזרחי ישראל באשר הם שימשו ילדי שדרות בפרט ותושביה ככלל, מודל להערצה ולחיקוי ולא רק בשל גבורתם ותושייתם בחיי היומיום, אלא גם ובעיקר בשל יכולותיהם הספורטיביות מעוררות ההתפעלות, רצון הברזל והנחישות להגיע לעבר המטרה כשברקע אורבת הסכנה שמא מתקפת טילים עלולה להפתיע ולהשבית באבחה חדה את כל השמחה הזו שפתחה את מניפת הצבעים לשלל גוונים של אופטימיות ושמחה ו”האדום-האדום” הזה, המוכר והמאוס כל כך, פינה את מקומו לספקטרום אחר, חגיגי, שאינו ממלא את העיר הזו לעיתים קרובות.

צילום: תומר פדר

הנה כי כן, תושבי שדרות היקרים, שבחיי היום-יום שלהם צולחים לא מעט משוכות ונושאים קשיים רבים ולו רק על-מנת להגשים את חלומם הפשוט על חיי שקט ושלווה, העזו השבוע לחלום על קצת (או בעצם הרבה) יותר מזה. הפעם היה זה חלום אחר, על מפגן של יכולות גופניות גבוהות הדרות בכפיפה אחת עם תעצומות נפש אדירות ומתחברות יחדיו כדי לקצור הישגים מרשימים בזירת הספורט המקומית, שִחוק שלא היה מבייש כל טריבונה אחרת, גדולה ככל שתהיה.

צילום: תומר פדר


 
אין ספק שההישג וההצלחה של מרוץ האלופים הביאו גאווה רבה לתושבי שדרות האהובים, שהעזו מזה זמן רב להרים את קומתם השחוחה לרגל אווירת הניצחון שהשרה המרוץ על העיר שעיניים רבות נישאו אליה באותו היום. ספורטאים רבים, הגיעו לשדרות כדי לחלוק את ההתרגשות עם תושבי העיר ולצלוח יחד איתם את המסע שבסופו העפילו כולם אל אותן פסגות של אושר שרק הספורט יכול להניע אותנו אליהן. תושבי שדרות הגדירו לעצמם מחדש את גבולות היכולת האנושית היכולים להימתח אל מעבר לרצון לשרוד את אווירת הקרב שנכפתה על תושבי העיר שהפכו לבשר התותחים במאבק מול ארגוני הטרור והכול כי האמינו ביכולתם לנצח.

צילום: תומר פדר

עד לפני מספר חודשים נדמה היה “מרוץ האלופים” כהזיה, אך לפני כחודשיים החל החלום באספמיא להפוך אט-אט למציאות. עם שיתוף הפעולה של עיריית שדרות ואנשי “מרתון ישראל” נוצר קונספט של מרוץ ומעין ריצה חברתית ואפשרו להציג לראווה קשת רחבה של אנשי ארץ-ישראל היפה, הטובים והערכיים המקשטים את הנוף האנושי של ארצנו הנהדרת.

צילום: תומר פדר

זוהי בהחלט הרפרודוקציה של הציונות במהדורתה המודרנית, שבה יש מי שרצים בסך, יש מי שצועדים כל הדרך אל קו הסיום ויש מי שיוצאים להתרפק על אדני החלונות כדי לראות את שלל צבעי הדגלים והתלבושות, שדרות לובשת חג. המוזיקה משכרת, האדרנלין מחיש את מחזור הדם וההתרגשות נוסקת לשיאים חדשים.

אולם את הדרך אל התהילה, ש-10 ק”מ אורכה, לא עשו תושבי שדרות לבדם ומאות רצים ורצות, מקצוענים וחובבנים, רצו איתם פסע אחר פסע את כל הדרך לפודיום. ללא ספק מרתון שכזה, לא יכול היה להתרחש בלא עזרתם של ‘תומכי הלחימה הספורטיבית’ שעמלו לילות כימים כנמלים רוחשות מאחורי הקלעים כדי שהנס הזה יקרה. אם אלו מאמנים וצוות מקצועי שלם שיחד עם תושבי שדרות, אנשים, נשים וטף, עברו את הדרך המעצימה הזו להישגים יוצאי דופן ולא רק לשיאים ספורטיביים מן הסוג המספרי, כי אם גם להישגיות הטומנת בחובה ערכים מוספים של שיתוף, הזדהות, אחווה ורעות.

מרוץ זה יהווה סנונית ראשונה לבניית ארוע מסורתי מידי שנה. להתראות במרוץ שדרות 2019.

הכותבת היא דגנית חן, מהמתנדבות היקרות באירועי ״מרתון ישראל״

כתיבת תגובה