IRONMAN אלי ביל

אין דבר שהוא בלתי אפשרי

מאת: vered arusi
בתאריך: 28.09.2019
בלוג
0 תגובות

תחרות ה  IRONMAN מוגדרת כאחת מתחרויות הסיבולת הקשות בעולם, המביאה את הגוף האנושי לקצה גבול יכולתו (אמנם בשנים האחרונות צצו תחרויות קשות ומשוגעות אף יותר כגון איירונמן כפול ועוד… ) אבל מותג ה IRONMAN הוא החזק והמוכר ביותר מסוגו בעולם.

התחרות מתחילה בשחייה של 3.8 ק”מ, בד”כ בים או באגם, לאחר היציאה מהמים, עולים על האופניים, ורוכבים 180 ק”מ. בסיום הרכיבה, רצים מרתון, 42.2 קמ. סה”כ 226 ק”מ רצופים,  אותם יש לסיים לפני ה cut-off שנקבע על 17 שעות.

למה בכלל אני צריך את זה ? תחרות זו היא תחנה נוספת במסע שהחל לפני כ 4 שנים, בריצת המרתון הראשון שלי.

לאט לאט כבשתי עוד יעד, והסיפוק גדל.

גם הפעם החלטתי לצאת לבד לדרך, ללא מאמן או גורם מקצועי רשמי.

קראתי חומר בנושא והתייעצתי עם כאלה שכבר עשו את התחרות, אבל באימונים הייתי לבד.

תקופת האימונים היא שיגרה של חודשים של השכמה לפני שהשעון מגיע לחמש בבוקר, עשרות קילומטרים של שחייה, מאות קילומטרים של ריצה ואלפי קילומטרים של רכיבת אופניים.

אבל כן, זה אפשרי !

אפשר לדחוס לשבוע של  7 ימים, 10 או 12 או 16 שעות אימון ועדיין להותיר זמן למנוחה, למשפחה ולעבודה.

מצד שני ללא תמיכה של המשפחה הקרובה, אי אפשר יהיה לצלוח את זה בשלום.

התחרות התקיימה בטאלין, בירת אסטוניה, השוכנת בצפון מזרח אירופה.

אין טיסות ישירות לטאלין, הטיסה היא קונקשן דרך מוסקבה.

נוחת בטאלין ביום רביעי בערב וממתין למזוודות.

מסתבר שהמזוודה שלי עם כל הציוד וגם האופניים לא הגיעו.

לאחר בדיקה קצרה נאמר לי שהמזוודה כנראה נותרה במוסקבה, ותגיע אלי למחרת.

התחרות ביום שבת ואין מה להילחץ כרגע.

מגיע למלון, הולך לישון, בבוקר אני רואה הודעה מהלילה, שהמזוודה אכן נמצאה ותגיע אלי בהמשך היום.

בצהריים המזוודה והאופניים מגיעים אלי למלון.

פותח את מזוודת האופניים, ומגלה שהארובר קיבל מכה והתקפל.

בשטח הכינוס יש טכנאי אופניים שבמבצע טיפולים,  ניגש אליו, והוא מטפל בזה.

ביום שישי יש להפקיד את האופניים וכל הציוד הנדרש לתחרות. עד הערב הכל כבר מוכן,  השעון מכוון ל 4 בבוקר. לילה טוב.

השחייה תוכננה במקור בים, בתוך המרינה.

ב IRONMAN השחייה מתבצעת בד”כ בחליפות שחייה המגנות מפני הקור.

טמפ המים בים בטאלין היא בד”כ בעונה זו סביב 19 מעלות.

יומיים לפני התחרות, טמפ’ המים בים צנחה ל 12 מעלות, המשמעות ע’פ החוקה היא ביטול שחייה.

לא ניתן לשחות בכזה קור.

אבל המארגנים לא ויתרו, ועשו דבר מדהים, וקיבלו החלטה להעביר את השחייה לאגם סמוך (בו טמפ’ המים היא כ 20 מעלות) במרחק של כ 7 ק”מ מהתכנון המקורי.

תוך יומיים, הם שיטחו קרקע ליד האגם לצורך אזור חניית האופניים, סידרו שביל גישה מהאגם לכביש, והשיגו את כל האישורים הנדרשים מהמשטרה ומהעירייה לצורך הזזת מסלול האופניים.

7:00 בבוקר, מזנקים למים:

המים באגם שחורים לגמרי, אני אפילו לא מצליח לראות את היד שלי מתחת למים.

למרות זאת, השחייה עוברת בקלות. יוצא מהמים, מוריד את חליפת השחייה, נועל נעליים ולוקח קסדה.

מתחילה הרכיבה:

10 ק”מ עוברים ויוצאים מהעיר, הרכיבה בטאלין היא בשדות הפתוחים, הנוף ירוק, אבל מי יכול להרים את הראש, רוח פנים חזקה ורוחות צד לאורך רוב הרכיבה.

הרכיבה היא החלק הארוך בתחרות, אני מרוכז כולי ומעבר לרוח החזקה והקור אין כל קושי.

מד הטמפ’ מראה על  14 מעלות. בתוספת הרוח זה מרגיש ממש ממש קר ואני מקווה לא לחטוף דלקת ראות עד לתחילת הריצה…

בכל חצי שעה אני אוכל חטיף אנרגיה, והקילומטרים עוברים.

מגיע לקו סיום האופניים, מתנדבת חוטפת ממני את האופניים, רץ לאוהל ומחליף לנעלי ריצה,

עכשיו נותר רק מרתון.

אני מרגיש חזק ומתחיל את הריצה עם חיוך

הריצה היא כבר המגרש הביתי שלי, אם הגעתי עד כאן, אז הסיום קרוב…

כך לפחות חשבתי…

הריצה מורכבת מ 4 הקפות זהות, לאורך המסלול פרוסות תחנות הזנה רבות עמוסות כל טוב,

מתנדבים מתפעלים אותן, והם לא מפסיקים לעודד לאורך כל המרוץ.

(התחרות בטאלין היא קטנה יחסית, פחות מ 900 משתתפים, מצד שני, היו כ 1000 מתנדבים)

במסלול הריצה יש לא מעט עליות, מה שמקשה על ההתקדמות.

הקפה ראשונה עוברת בקלות, ונראה שגם השנייה,

בהקפה השלישית הקושי כבר מורגש, והקצב יורד.

בהקפה האחרונה, לקינוח מתחיל גם לרדת גשם.

אני כבר עייף וקר לי,

אבל הנה שער הסיום קרוב מתמיד, האדרנאלין בשיאו, וחיוך שלא ניתן למחוק.

ואז זה קורה, הכרוז מכריז עלי, חמש מילים שכבר חודשים מתנגנות אצלי בראש:

“Eli, you are an IRONMAN !”

תקבעו לעצמכם מטרות בחיים שמרגשות אתכם !

כשסיימתי את מרוץ 10 הק”מ הראשון שלי, לא הצלחתי להבין איך אנשים מסוגלים לרוץ חצי מרתון.

תזכרו שאנשים רגילים יכולים להשיג תוצאות בלתי רגילות !

כשסיימתי את המרתון הראשון שלי, לא האמנתי שאהיה מסוגל לרוץ 50 ק”מ.

השאלה הרלוונטית היא לא האם אתם יכולים – אלא מה אתם מוכנים לעשות כדי שזה יקרה ?

גם כשסיימתי את האולטרה מרתון של 100 ק”מ, עדיין לעשות איש ברזל היה נשמע לי משהו על אנושי

IRONMAN –  ANYTHING IS POSSIBLE!

קישורים לכתבות קודמות:

http://bit.ly/2nsvGU7

http://bit.ly/2lWioyU

 

כתיבת תגובה