הרומן שלי עם הריצה התחיל בגיל 17, לפני 30 שנה בדיוק. התחלתי לרוץ יחד עם ההורים שלי שהתחילו לעשות ספורט כדי לרזות לקראת מסיבת בר המצווה של אח שלי.
לאורך השנים היחס שלי לריצה השתנה מאוד, והתחלתי לגלות את הקסם שהריצה מביאה איתה.
התחלתי להנות באמת מהריצה רק כמה שנים אחר כך, כשהפסקתי להתייחס אליה ככלי להרזיה, והתחלתי להבין שהיא פשוט מרפאת אותי – הריצה היא עבורי כלי מאזן מנטאלית, הריצה מאפשרת לי להתרכז, לעבד התלבטויות שרצות לי בראש, עוזרת לי להתמודד עם לחצים בעבודה ובבית, ובגדול שומרת אותי שפויה.
בשנים האחרונות גיליתי שלריצה יש עוד סוג של קסם – בכל שלב בחיים שבו היה לי ״משבר אמון״ עם הגוף שלי – הריונות, לידות ושינויים פיזיים נוספים, תקופות שלוו בדימוי גוף נמוך, גיליתי שהריצה עוזרת לי להחזיר את הביטחון ואת האמון בגוף שלי ומאזנת את התחושות הקשות האלה.
הריצה עזרה לי לשפר את דימוי הגוף שלי ואיתו את הדימוי העצמי.
עם ההבנה של הקסם שהריצה מביאה איתה החלטתי סביב גיל 40 שאני רוצה להעביר את הקסם הזה ואת האהבה לריצה לעוד ועוד נשים.
ובשנת 2017 עשיתי קורס מאמני ריצות ארוכות והתחלתי לאמן 
הרגשתי שהריצה בחרה בי להעביר אותה הלאה, הונעתי ממש מתוך תחושת שליחות להעביר את הקסם הזה לכמה שיותר נשים.
אחרי כמעט שנה שבה אימנתי קבוצות מעורבות אצל המאמנים שלי, קפצתי למים העמוקים ופתחתי קבוצות משלי, לנשים בלבד.
מה שמייחד אותי בנוף של מאמני ומאמנות הריצה, הוא הגישה שלי – בעיני כל אחת, בכל מידה, יכולה לרוץ.
המתאמנות שלי שבעו מהשיח המקטין והמבטל שקיים בכל מקום במדיה לגבי נשים שהן לא רזות. חלקן לא עשו ספורט הרבה שנים, פשוט בגלל הדימוי העצמי הלקוי. בין השאר כתוצאה מהמסרים המאוד חד מימדיים במדיה לגבי איך אישה צריכה להראות – אידיאל יופי צר, חד מימדי, שלא משאיר מקום למגוון סוגים של מבני גוף.
המתאמנות שלי מגיעות אליי כי אצלי הן יודעות שהשיח אצלי בקבוצה נקי מנושא הדיאטות, פשוט כי יש להן מספיק מזה בכל מקום שהן הולכות אליו, ובקבוצה שלי אנחנו מתרכזות ביכולות שלהן, בביצועים שלהן, בהתמדה שלהן באימונים וביעדים הספורטיביים שהן הציבו לעצמן.
חלקן הציבו לעצמן יעד לרוץ מרחק מסויים ואצל חלקן היעד הוא פשוט להתמיד באימונים.
לפני שנתיים הגשמתי חלום נוסף ועזבתי את העבודה שלי כשכירה בבנק (אנליסטית במשאבי אנוש) ויצאתי לעצמאות במשרה מלאה.
כיום הקבוצה מונה כ 50 מתאמנות, הן רצות פעמיים-שלוש בשבוע וחלקן משתתפות במרוצים.
החזון שלי הוא להראות לנשים שפוחדות לנסות לרוץ, שריצה זה לכולן, לא משנה המשקל או הגיל – יש לי מתאמנות מגיל 30 עד 55 ובכל המידות.
אני כמובן ממשיכה לרוץ בעצמי, רצה 3 פעמים בשבוע (30 עד 50 קמ בשבוע, תלוי בעונה), ועושה גם אימוני כח ולפעמים יוגה.
היכולת שלי להזדהות עם המתאמנות שלי מאפשרת לי להבין אותן טוב יותר, את הקשיים והתמודדויות בלהיות אישה רצה שלא נראית כמו אתלטית מקצוענית, שחווה עליות ומורדות מול הריצה, אבל משמרת אותה כי היא מרגישה שהריצה מייטיבה איתה הן במישור הפיזי והן במישור המנטלי.
