עוד יום בגן עדן
במהלך הטיפול השבועי שלי נזרקתי 30 שנה אחורה, ככה עפתי בבום. איך שיר אחד, מנגינה, מילים מעיפים אותך בקלות כזו אחורה, 30 שנה.
שכבתי על מיטת הטיפולים, אני אומרת לו "תפרק אותי, תוציא חלק חלק, תנקה ותחזיר למקום, רק שהכאב הזה יפסיק כבר". הוא מטפל בי כבר קרוב ל 4 שנים אני חושבת. הכאב הוא משחחר, אני חושבת לעצמי.
ברקע מתנגן לו פיל קולינס, עוד יום בגן העדן. אני אומרת לו שזה מחזיר אותי לימי שישי בערב, לפשטות הזו של פעם. איזה ילדות פשוטה היתה, כשהכל יחסי כמובן. אז למה, למה צריך להגיע לכאב? למה לא ניתן לעצור קצת לפני שמגיעה הקריסה?
אני חושבת שזו ה-שאלה. להאט בירידה, אני חושבת לעצמי או להאיץ בעלייה. למה זה כל כך מאתגר לנוח? למדתי פעם שלסדר לוקח יותר זמן ויותר אנרגיה מאשר להתפזר. התכונה והנטייה הטבעית היא להתפזר. ככה זה בכימיה של חומרים. אולי זו הסיבה?
ואל תשאלו אותי מה הקשר לפיל קולינס, ולשיר המדהים הזה שלא מפסיק להתנגן לי בראש. שם, על מיטת הטיפולים כשאופיר מסדר אותי במקום, מפריד את השרירים מוודא שדם זורם לכל המקומות. שום דבר לא תפוס וחוסם.
אתה יודע אופיר שזה שיר של ערב כיתה, כזה שהיינו רוקדים לצליליו במקלט, בחיפה. הוא מחייך ואומר לי שהוא זוכר את התקופה.. הוא שייך גם כן לדור שלנו, הדור ההוא שהיה יוצא מהבית עם אסימון בשרוך של הנעל. זה אותו דור שעוד היה הולך לסיפריה לקרוא באנציקלופדיה. כי מי חלם שיבוא יום והכל יהיה פרוש ונגיש הרבה מעל ומעבר ברשת מידע, אוטוסטרדה אדירה של מידע. מי חלם אז בכלל?
"Another Day In Paradise"
She calls out to the man on the street
"Sir, can you help me?
It's cold and I've nowhere to sleep
Is there somewhere you can tell me?"
He walks on, doesn't look back
He pretends he can't hear her
Starts to whistle as he crosses the street
Seems embarrassed to be there
Oh think twice
'Cause it's another day for you and me in paradise
Oh think twice
'Cause it's another day for you, you and me in paradise
Think about it
She calls out to the man on the street
He can see she's been crying
She's got blisters on the soles of her feet
She can't walk but she's trying
Oh think twice
'Cause it's another day for you and me in paradise
Oh think twice
It's just another day for you, you and me in paradise
Just think about it
Oh, Lord, is there nothing more anybody can do?
Oh, my Lord, there must be something you can say
You can tell from the lines on her face
You can see that she's been there
Probably been moved on from every place
'Cause she didn't fit in there
Just think about it