מתכוננים למרתון המדברי הבינלאומי באילת!

עוד חודש למרתון המדברי, תוכנית האימונים מתקרבת לשיא, ומתחילים להרגיש את הפרפרים בבטן. לא יודע למה, אך למרות אין ספור מרתונים בארץ ובחו”ל,…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 27.10.2014
בדף הבית
0 תגובות

עוד חודש למרתון המדברי, תוכנית האימונים מתקרבת לשיא, ומתחילים להרגיש את הפרפרים בבטן. לא יודע למה, אך למרות אין ספור מרתונים בארץ ובחו”ל, ההתרגשות הפעם שונה

גילוי נאות – כשהתאמנתי לקראת הצבא לפני שלושים שנים בדיוק, וזאת כדי לחזק את הכושר הגופני, חלק גדול מהריצות נערכו על אותו התוואי בו עובר המרתון (בימים שהמושגים מרתון או אולטרה לא היה מוכרים) ולכן זאת סגירת מעגל עבורי. כל הסיפור החל בשנה שעברה בחצי המרתון המדברי. לאחר החוויה הכמעט “מיסטית” בריצה ההיא, היה ברור שאין מנוס ממרתון מלא.

בין השאר כתבתי מכתב לראש העיר אילת עד כמה הדבר חשוב ומתבקש. לשמחתי, כל משאלותיי התגשמו, וניתן היה לסמן ביומן שאת המרתון השנה רצים באילת. כמובן שהמיוחד בסיפור הוא שזה כבר הופך לחופשה של כול המשפחה, שהמרתון הוא חלק ממנה. הבנות כבר הכריזו שהן רוצות שוב לשחות עם דולפינים, וזוגתי כבר מתאמנת על הליכות ארוכות בין החנויות והקניונים….

ולנושא הריצה עצמה – ברור שמרתון בשטח זה סיפור אחר לגמרי, בטח בתוואי הררי כמו באילת. תוכנית האימונים השגרתית עברה הסבה והתאמה למרוץ. הדגש הושם על נפחים, עליות, שטח, תזונה והשלמת נוזלים. אינטרוולים היו השנה מחוץ לתחום, וחוץ מריצת הנפח של שבת, הוכנסה עוד ריצה באמצע השבוע למרחקים של בין 16 עד 20 ק”מ. כמובן שמרתון בסתיו מחייב אימונים גם ביולי ובאוגוסט, מה שהופך את הסיפור ללח ודביק…. על מנת לנסות ולרוץ במזג אוויר “סביר”, החלו הריצות בשבת בשעה ארבע לפנות בקר, כשלא אחת אני סוחב על הגב שלושה ליטרים של מים, תמרים, ג’לים, ומה לא.

בכול אופן, השלב הקשה מאחורינו, מזג האוויר בימים האחרונים מושלם, וכל מה שנשאר זה ליהנות, ולהגיע לאחר המרוצים שלדעתי הוא בין המיוחדים בעולם!!!

נכתב על ידי שרון גוברין – מנכ”ל לאונרדו רחובות

כתיבת תגובה