המרתון הראשון שלי / דנית כץ

באמת שבאתי מוכנה למרתון הראשון שלי (לפחות ככה חשבתי) אפילו רצתי שתי מסכמות של 38, כי המאמן שלי יודע שאצלי הביטחון נכנס…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 11.01.2016
המרתון הראשון שלי
0 תגובות

באמת שבאתי מוכנה למרתון הראשון שלי (לפחות ככה חשבתי) אפילו רצתי שתי מסכמות של 38, כי המאמן שלי יודע שאצלי הביטחון נכנס רק דרך הרגליים… ומזג אוויר חורפי זה הכי אני!!

-כץ-גשום--מרתון-טבריה-2016אני מעדיפה לרוץ כשקר ולא כשחם, אבל גם אני לא ציפיתי למבול של נוח ולגרביים ספוגות עוד לפני הזינוק. מצאתי את עצמי עומדת חצי שעה לפני הזינוק עם שאר הרצים בלובי המלון, כולנו בוהים בגשם שירד בחוץ והבנתי שאת החימום אעשה בחדר המדרגות.

בדרך כשהגשם והרוח ניתכו בפנים, הפכתי מרטובה לספוגה והכינרת נראתה אפורה יותר מאי פעם, הסתכלתי סביבי וגיליתי שאני לא לבד….מסביבי יש עוד הרבה “פריקים של הדבר” וכולנו באותה סירה (כלומר סערה).

הגשם נראה נחוש…ואז נפל האסימון שזה ימשיך ככה עד הסוף…וגם אני J ושאת המרתון הזה אני לא אשכח.

פגשתי המון אנשים טובים בדרך והמשותף לכולנו היו הנחישות וגם הרטיבות, העברנו מים ותמרים מאחד לשני וגם הרבה מילות עידוד הדדי. היו גם הרבה אנשים, שעמדו בצד הדרך ועודדו וזה חימם את הלב, אם לא את הרגליים.

בק”מ האחרונים הגברתי ונתתי כמו כולם את כל מה שיש והאדרנלין עשה את שלו…המאמן שלי וחברה למשפחת הריצה שלי : RUN-TIME חיכו לי להפתעתי, בק”מ ה-38 ויחד איתם סיימתי קפואה, אבל מאושרת ונחושה לחזור גם בשנה הבאה בתקווה שבפעם הבאה יהיה קר, אבל יבש!

דנית כץ

כתיבת תגובה