געגועים וציפייה לאתגר טיפוס החרמון

חינוך לערכים.
גאווה.
הכל אפשרי.

מאת: marathon israel
בתאריך: 23.07.2020
בלוג
0 תגובות

את האתגר הזה, ברגע שעושים, אי אפשר לשכוח!
חוויה שככל שעובר הזמן מבינים עד כמה גדולה ועוצמתית היא הייתה.
יש המגיעים בודדים לכבוש את ההר והאתגר הגדול ביותר- 10 ק”מ אבל היופי הוא לראות את הדור הצעיר עושה את המסלול ומסופק כל כך.
את חאמד ארשיד אי אפשר לשכוח!
חאמד ארשיד מג׳דיידה מכר בן 38, נשואי לאמראת (בת 36) ואב ל-4 ילדים מקסימים : באקר (בן 8), עובדיה (בן 5), אוסייד (בן 4) ונסיכה אמניה בת חודשיים.

חאמד חשמלאי במקצועו וגם בעל תעודה מדריך חדר כושר אשר למד במכון וינגייט.

חאמד מספר:
“מאז שהתחברתי והתאהבתי בריצה (לפני כ 6 שנים) השתתפתי בהרבה מרוצים תחרותיים גם בארץ – הר לעמק , ריצה לילית תל אביב, מרתון ירושלים ועוד הרבה אחרים וגם עשיתי טיפוס הרים בחו״ל.
הגעתי להישגים משמעותיים שביניהם מקום 4במקצה 10 ק״מ של מרתון מדברי ומקום 1 במקצה 12 כללי של מרוץ מצדה.

ולאורך הזמן הרגשתי שמה שהכי חשוב עבורי- זה לא ההישגים האישיים שלי כספורטאי אלא להיות המבוגר ההוא שיגרום לילד לחיות את חייו עם חיבור לספורט ולטבע.

בשנים אחרונות עשיתי כמה קורסי השתלמות במכון וינגייט- כמדריך פעילות גופנית לנכים, ומדריך TRX..

לפני שנתיים פתחתי סטודיו TRX משלי, כדי להגשים את החזון שלי- העלאת מודעות לפעילות ספורטיבית בקרב תושבי העיר שאני גר בה – ג׳דיידה מכר ובמיוחד בקרב הדור הצעיר שלנו- הילדים שלנו.

אני מאמן ריצה של שתי קבוצות: גברים וקבוצת הילדים בגילאים 8-12.
בסטודיו שלי יש קבוצות אימון TRX לגברים ונשים וגם קבוצת אימון לילדים עם קבוצת ריצה ילדים שאני מאמן כבר השתתפנו בכמה מרוצים…

אני רוצה לשתף בחוויה שעברתי לפני כמה שבועות-החוויה הכי מדהימה , הכי מרגשת והכי חשובה שהייתה לי עד היום…

נרשמתי לאתגר טיפוס הר חרמון מתוך הבנה שהוא הולך להיות בין האתגרים הכי מיוחדים שכבר השתתפתי בהם גם בארץ וגם בחו״ל.

אך לא תיארתי לעצמי שביום אחד לפני שאעמוד בקוו הזינוק, המסלול התחרותי של הטיפוס שאליו התכוננתי יהפוך למסלול של ״אבא גאה״:
הבן הקטן שלי אוסייד, בן 4 ראה אותי מארגן תיק לקראת התחרות, הוא ניגש אלי, חיבק אותי ואמר:
“אבא, אני רוצה להשתתף בטיפוס לחרמון יחד איתך…”  לרגע עצרתי, הסתכלתי עליו וראיתי ניצוץ בעיניו.
ברגע הזה הבנתי שאנחנו נהיה שם יחד ואמרתי לו: “כמובן , אתה ואני עולים לפסגת ההר יחד!”

האושר שלו פרץ החוצה: הוא קפץ , חיבק אותי שוב ושוב…
וכמובן הכנות המשכנו כבר יחד: ארגון הציוד לקראת בוקר של טיפוס : ביגוד ונעלים, אוכל לדרך, בקבוקים עם מים ועוד…
להתלהבותו לא היה סוף, הוא שאל שאילות, שאל על מסלול ושאל איך הוא יוכל לעזור לי בדרך.
בשעה 4 לפנות בוקר יצאנו מהבית לכיוון חרמון.
אני והוא.
יחד.

בקוו הזינוק לא כולם הבינו מה הילד הקטן הזה עושה שם..עד שראו שאני לוקח אותו במנשא על גבי.
ואז קיבלנו פרגונים ועידוד לדרך וכמובן איחולי הצלחה.

הדרך לא הייתה קלה, בכלל לא…
אבל הידיים שלו שחיבקו אותי כל רגע
והדאגה שלו לכך שאני אשתה מים ואוכל חטיף אנרגיה-
אלו הדברים כל כך מרגשים וכל כך חזקים שהיה לי כוח להמשיך ולא לעצור!
הוא נתן לי את הכוח כוח הבלתי נגמר!!!!

כשהגענו לקוו הסיום- קיבלו אותנו עם מחיאות הכפיים,
עם מילים חמות, המון חיוכים וחיבוקים מאנשים שהשתתפו בטיפוס.

אני אישית עברתי חוויה הכי מרגשת שהייתה בחיי עד היום.
חוויה של אב שלוקח את בנו לדרך של ערכים ,לדרך של בטחון עצמי, לדרך של הישגים , לדרך של חיבור לטבע.

כאשר חזרנו הביתה בני סיפר בהתלהבות רבה לאמו ולאחיו הגדולים על המסע שלו לחרמון , על הטיפוס שלו לצד אבא. הוא קרן מאושר, לא הפסיק לחייך.

כמובן ששיתפתי את הגננת של אוסייד מה הסיבה להיעדרות שלו הגן ליום אחד.
וכאשר חזר למחרת לגן- הוא קיבל ״במה״ כדי לספר לחברים שלו בעל המסע שעבר יחד עם אבא.

אני מרגיש שעשיתי דבר חשוב, דבר נפלא
לא רק עבור בן שלי ועבור עצמי,
אני מאמין שדוגמה אחת קטנה יכולה להשפיע על הרבה ילדים אחרים ועל ההורים.
ואני מאמין שסיפור הקטן שלי יגרום לאחרים לקום בוקר אחד ולצאת לדרך חדשה:
דרך של פעילות ספורטיבית יחד עם ילד וחיבור לטבע.

כתיבת תגובה