התכנית: לרוץ בלי אגו

נילי אברמסקי מצאה את הסיבה המושלמת ללכת לחדר כושר, ואחרי שהתחזקה גם מצליחה להכות את האגו ע להראש ולשמור על תכנית אימונים בשביל הנשמה

מאת: orian levy
בתאריך: 26.06.2018
אירועים
0 תגובות
 
לפני 11 שנים גיליתי את סוד אריכות החיים. במשך השנים האחרונות הגעתי למקום פעם אחר פעם והמקום כמעט מעולם לא איכזב. אתמול אחרי 11 שנים נפרדו חיינו. ( אני אמורה לחיות עד גיל 150 לפחות, אז הרגשתי שמספיק, לא צריך להגזים).
אז מה הסוד?
פשוט מאוד – מנוי להולמס פלייס ( או בשמו השני- ההומלס כי אנשים מגיעים לשם לשעות כול כך מרובות כאילו אין להם בית אחר.)
טוב עכשיו אתם בטח מאוכזבים מהסוד, רגע חכו בסבלנות להסבר.
אז מהו הסוד האמיתי?!
אימוני ספינינג? בשום פנים ואופן לא נכנסתי לשם מעולם. מסיבת דיסקו ברעש מחריש, אין סיכוי. שלא לדבר על האנשים המפחידים שאם אתה תופס להם את האופניים שלהם היו עשויים לירות בך.
אימוני יוגה? בשום פנים ואופן. אחרי פחות מעשרה אימונים פרשתי. אם הייתי ממשיכה לא היו נשארות לי שערות על הראש מרוב תלישת שערות מייאוש על השעמום.
פילאטיס? האח החורג של היוגה. אאאאההה הצילו… אין מצב.
שחיה? איכס איכס איכס. רטוב, קר, ומלא כלור. למרות שהתעמלות במים זה חביב ומצחיק, במיוחד אם כמעט טובעים בנסיון לבצע כמה מהתרגילים שגורמים לצחוק פרוע ובליעת מים אם לא נזהרים. אבל בסופו של דבר הקור, הרטיבות והעצלנות ניצחו ולא חזרתי יותר. אז גם זה לא תרם לסוד אריכות החיים.
אז מה כן? אתם שואלים בצדק
ריצה על מסילה?
אימוני קרוס על מכשיר סקי?
ממש ממש לא, זה מזוכיזם טהור.
אה
אז
אימוני כוח?
נראה לכם????!!!!
עוד כאשר הייתי בשיאי שנאתי אימוני כוח. אומנם פעמיים בשבוע בצעתי אותם, אבל מעולם לא בשמחה טהורה כמו ריצה.

אני אפילו מתגאה לספר שפעם נבדקתי על ידי פיזיותרפיסט מהבכירים ביותר בעולם, בחור קנדי חביב, ובסוף הבדיקה והטסטים שהוא עשה לי הוא הכריז שאני אחת הספורטאיות הכי חלשות שהוא אי פעם פגש ( וזה בתקופה שעדיין רצתי מתחת ל 2:40 במרתון.) אאחח כמה שהייתי גאה בתואר שהוא העניק לי.
בקיצור אני ואימוני כוח אף פעם לא היינו חברים טובים ואוהבים.
אני נשבעת בכול שבוע בתשעת השבועות האחרונים לבצע אימון כוח אחד בשבוע אבל לא מצליחה להכריח את עצמי.
בבקשה אל תראו זאת כתרוץ לחפף מעכשיו את אימוני הכוח. הסיבה שאני לא נפצעת בלי אימוני אלו היא סתם מזל של מטומטמות.
טוב אז נחזור לסוד הגדול. חיכיתם כול כך בסבלנות. תחזיקו חזק את הכסא שלא תיפלו.
הסיבה היחידה לעשות מנוי היתה – המקלחת!!!
דמיינו לעצמכם יום חורף גשום, או סתם יום קר. אימון ריצה של 90 דקות, ריצה ארוכה של מעל לשעתיים או שלוש. אתם נכנסים למקלחת בחדר הכושר. אתם קפואים, רטובים לחלוטין מהגשם או סתם סובלים מהיפותרמיה קלה, זרם של מים רותחים מקבל את פניכם. תוך 20-30 דקות אתם הופכים לסטייק מהחלומות, בשר רך ואדום בדיוק במידה הכי נכונה. השיא שלי עומד על 36 דקות (פברואר 2017).
בזמן המקלחת אף אחד לא מפריע לכם. אף אחד לא נכנס לשאול אתכם משהו. אף אחד לא צריך אתכם (טוב אין להם מושג למה אתם לא זמינים בטלפון כול כל הרבה זמן), הילדים בבית מחכים שאמא תחזור לקחת אותם לבית הספר ( וכמעט כול שבוע הכבשה צריך להסביר למורה שאמא לא חזרה בזמן מאימון הבוקר לקחת אותו).
לא צריך לזכור להדליק את הדוד, המים הרותחים לעולם לא נגמרים, מגבות נקיות בכול פעם, שמפו ומרכך חופשי- אלו עוד בונוסים נוספים. בקיצור , הבנתם?
גן עדן! כול מקלחת לדעתי מאריכה את החיים בחודש לפחות. כול כך פשוט.
קצת יקר בחישוב של פעמיים בשבוע בממוצע שהגעתי לחדר הכושר, סביב ה-45 ש״ח ורק בשביל להתרחץ שם – נשבעת או בסלנג החדש ״נודרת״, אבל שווה כול שקל. תענוג.

אז אתמול מתנת הפרידה מחדר הכושר באדיבות המשקל שם – 52.95 קילוגרם. אחרי שלושה שבועות באותו משקל… הצלחתי לפרוץ את מחסום ה53 ק״ג. השינוי כנראה במזג האוויר החמים והלח, שלי אישית הוא מדכא התאבון הכי מוצלח שאני מכירה וגם בתוספת של ריצות ארוכות שעוברות את מחסום השעתיים –
22,25,28 – בכול סוף שבוע בשלושת השבועות האחרונים: כסלון,הר איתן, כסלון.
קצב הריצה הממוצע בריצות האלו היה 5:30-5:39 ד׳ לק״מ.
אימוני אינטרוולים בשבועות האחרונים:
2000, ואז שלושה סטים של:
400,300,200,100
9 פעמים 500
שבע פעמים 800
2400 ואז 10 ריצות של 300
אלו ממש לא אימונים שמיועדים למרתון. האימונים האלו מותאמים לעונה החמה והלחה. אימוני סוף עונה. אימונים ששומרים על מהירות. וגם המעברים יותר ארוכים מאימוני אינטרוולים לקראת מרתון. אז למה אני מבצעת אותם ולא משנה למשהו מתאים יותר? כי בראש ובראשונה אני עדיין מאמנת וזה האימון שהרצים שלי מבצעים ואני מבצעת איתם. ואני לא אשנה להם את האימון כדי שיתאים לי. וגם מהסיבה שאני לא מתכננת להגיע לשיא כושר מטורף לקראת המרתון. התחרות תבוצע בראש ובראשונה בשביל הנשמה. בשביל הכיף והאתגר ולא בשביל התוצאה.
התחושה הזו של לרוץ בלי אגו היא מזככת. אני לא בתחרות מול השעון. אני לא מנסה לנצח אחרים. וכול אלו מרגיעים ומשחררים ולרוב גורמים לי לרוץ הרבה יותר מהר ממה שאני חושבת שאני מסוגלת. מידי פעם אני צריכה להכות את האגו על הראש כאשר הוא מנסה לצוץ בריצות ארוכות אבל מכה קלה או שתיים והוא מתכופף בכניעה.
Keep on running
Life is good 
פרומו לשבועיים הבאים בדרך למרתון התנ״ך: 
21/6 אני עומדת להשתתף במירוץ 10 ק״מ בשדרות ( גם תמיכה בדרום וגם הופעה של נועה קיריל אחרי המירוץ- אם היה אפשר הכבשה היה רוצה להתחתן איתה- לא בטוח שאמא תרשה אבל בינתיים הופעה אחת לא תזיק.)
בשבוע שלאחר מכן – 28/6 חצי מרתון ערד מצדה – כי זה לא סתם מירוץ אלא הפנינג שלם כיפי ולא שיגרתי.

כתיבת תגובה