רצימים: איתמר לטניק

אם יצא לכם לראות את איתמר לטניק בפייסבוק אתם בטח מתים מקנאה כי נדמה לכם שריצה זו העבודה שלו, ובכן – לא. אבל תכלס זו רק סיבה לקנא אפילו יותר

מאת: מורן מישל
בתאריך: 23.08.2018
הספורטאים שלנו
1 תגובות

נפגשנו כך: עליי להודות, הכרתי את איתמר עוד לפני שנפגשנו באופן רשמי. הבלוג שלו ״ספורט – לא מילה גסה״ מוכר לכל רץ שמחפש דרך מעניינת להעביר את השעות של אחרי ארוחת הצהריים, וגם במרוצים יצא לי לראות אותו מרחוק ולהתבייש להציג את עצמי. 

עד ש… יום אחד נפגשנו בריצה חברתית עם חברים משותפים ואז ההצגה ההדדית היתה בלתי נמנעת, פדיחה או לא. מפה לשם, נהיה שאני מצטרפת לאחרונה כמעט מדי שבוע לריצה שהוא קובע את מקומה ויעדה, ושבאופן ממש לא אופייני הוא אפילו חיכה לי כשאיחרתי לזו שתקראו עליה כאן. הוא חושב שזה מעיד על חולשה, אני מעדיפה לחשוב שזה מעיד על כך שאנחנו מיודדים.


בתכנית: ריצה חברתית בקצב נוח, בת כשעה וקצת, עליות לא מאיימות.
בפועל: בערך כמו שהיה בתכנית, חוץ מעליה אחת שקצת איימה אבל לא באמת קיימה וקפיצה קטנה לאיבוד וחזרה.

מחלקת חפירות: איתמר, בן 47, במקור מחיפה אבל כבר 20 שנה בראשל״צ, נשוי למיכל שסובלת את השטויות שלו, אבא לשלושה גדולים, ראש צוות תוכנה בחברת הייטק.

איתמר מעיד על עצמו שהוא רץ כמה ומתי שמתחשק לו, בלי תכנית או לחץ של זמנים וגם בלי נקיפות מצפון אם הנפח השבועי יורד מהרגיל. הוא גם איש משעשע מאוד, אז את הסיפור על איך התחיל לרוץ אני מביאה כלשונו: ״התחלתי כי הייתי בטטת כורסה במשקל 94 ק״ג שנסע עם הרכב למכולת שבמרחק 200 מטרים. אישתי התחילה לעסוק בספורט ואמרה לי לנסות ספינינג. לאחר עשר דקות על האופניים כמעט שחטפתי התקף לב. אחרי חצי שנה הלכתי לריאיון עבודה בחברת סטארטאפ. מנהל התוכנה ענד שעון כתום מרובע (לימים הכרתי את השם גרמין 310) ומנהל משאבי האנוש ענד שעון כמו שלי בדיוק. פולאר ft7. קצת שאלות על ספורט וריאיון מקצועי והתקבלתי. מנהל התוכנה הכניס אותי לעולם הריצה. פגשתי אותו שבוע שעבר בריצת הכנה של תנ״ך תש״ח – אמר שיצר מפלצת…״

את הבלוג הראשון פתח בשנת 2010 כדי לספר על חוויות ריצה ממקומות שונים שרץ בהם וכעבור ארבע שנים צילם לראשונה סרטון תפעול שעון. אשתו מיכל, שפרגנה בדחיפה לספורט מתלכתחילה, לא ממש האמינה בפוטנציאל של סרטון השעון. ובכן, האישה תמיד צודקת – זה מיתוס. תוך שלושה חודשים איתמר התחיל לקבל שעונים חדשים מהיצרנים לסקירה (אותם הוא מחזיר כשמגיעים חדשים) והחל לבצע גם סקירות ציוד כמו נעליים, ביגוד, ווסטים, פנסים ושאר ציוד נלווה. לטובת מס הכנסה ונגד עין הרע הנה גילוי נאות: איתמר לא מתפרנס מהבלוג, זה רק תחביב שהייטקיסט יכול להרשות לעצמו. 

מה אתה אוהב בריצהמלבד הריצה עצמה וסקירת הציוד, אספקט נוסף שאני נורא אוהב הוא צילום ריצות והעברת ההרגשה והכיף שבהן. אני מקבל המון פידבקים שהסרטים ממש עושים חשק לרוץ. אני מקבל המון שאלות בבלוג, בפייסבלוג ובפרטי ועל כולן אני שמח לענות.

אני מאמין: ״רוצו בדרכים טובות״ זה הסלוגן הקבוע שלי יחד עם הפוינטר, אבל זה לא סתם סלוגן, זו ממש דרך חיים. אני באמת מאמין שאם עושים דברים טובים קורים לך דברים טובים.

על המסלולקברות המכבים, או קברי המכבות, לא ממש הבנו מריבוי השלטים. בכל אופן באזור מודיעין מתחילים בטעימה של סינגל חביב שמסתיים בעליה קלה לתצפית יפה. בהמשך הופך לשביל לבן רחב ונוח, לא טכני ולא מסובך. מה שכן, אחרי כארבעה ק״מ מגיעה ירידה חביבה, אבל אל תתפתו להקלה שבאה איתה, כי בהמשך עליה של יותר מקילומטר שנראית כלא נגמרת, אבל בעצם די נסבלת. הסיבוב אורך 7.5 ק״מ בנוף משגע עם הבטחה לא מקויימת. כדי לראות את קברות המכבים צריך להמשיך לעוד כ-2.5 ק״מ שבסופם עליה שלא חתמתם עליה בתחילת הריצה, אבל יאללה, איתמר אמר לעבור לצעדים קטנים ולשלוט בקצב, וזה באמת עבד! 

בונוס: ביני לבין עצמי איתמר זכה לכינוי ״ויקי-מסלול״ בזכות ההיכרות המעמיקה עם כל כך הרבה מסלולים בארץ. אז הבונוס המתבקש הוא סרטון המסלול:

רוצים להכיר את איתמר קצת יותרכנסו לפייסבלוג

תגובות על "רצימים: איתמר לטניק"

One Comment

כתיבת תגובה