קשוח אבל מרגש – סיור במסלול מרתון התנ״ך

הזמנו 20 רצים להכיר איתנו את המסלולים של מרתון התנ״ך, אבל חשוב מכך את הסיפורים שמאחורי המסלול. אף אחד לא רץ, אבל כולנו התרגשנו

מאת: מורן מישל
בתאריך: 27.07.2018
אירועים
0 תגובות

איך אנחנו יודעים שמשהו שאנחנו עושים הוא טוב באמת? כשאתם מספרים לנו שהתרגשתם, שהריצה עשתה לכם משהו אחר, שהחוויה גדולה מסך כל חלקיה. ככה נולד גם הרעיון הזה.
ביום רביעי השבוע, ממש לפני ט״ו באב, ביום שהיה כנראה הכי חם החודש, הזמנו עשרים רצים לבוא איתנו להכיר את האזור והסיפור של מרתון התנ״ך, רק שהפעם לא הזמנו כרגיל לעוד ריצה, להיפך – מראש הודענו שהפעם לא רצים בכלל. תודו שזו הזמנה קצת מבלבלת כשהיא מגיעה ממרתון ישראל. אבל אנחנו ידענו בדיוק למה.
בשעת צהריים מאוחרת התקבצו כל הרצים בבגדים רגילים (כמעט) לגמרי, כמעט כולם בנעלי ריצה בכל זאת (כי אי אפשר לדעת מה ילד יום) ועם חיוך של חופש גדול על השפתיים עלינו לאוטובוס שהסיע אותנו לאתר שילה הקדומה במטה בנימין.
באוטובוס ישבו רצים שכבר חרשו את הארץ והספיקו לרוץ עשרות מרתונים ואולטרות, וגם רצים שטעמו מרתון ושם ורצי חצי ו-10, מכל קצות הקשת הגיעו ובאו לחוות את המסלול בדרך אחרת לגמרי.

בנסיעה, כשהעליות הידועות של המסלול נפרשו לפנינו, שיח האתגר נכנס להילוך גבוה. חלקם מזהים, חלקם כבר רצו כאן בעבר, אחרים ניצבים לפני הפעם הראשונה שירוצו כאן, ההתרגשות החלה לבעבע.
כשהגענו לשילה הקדומה קיבל אותנו הצוות השותף הבלתי נפרד של מרתון ישראל בהפקת האירוע – אנשי מטה בנימין, שהכינו עבורנו אירוח מדרגה ראשונה. בעצירת התרעננות קצרה ערכנו היכרות, הכרנו את הפנים שמאחורי תמונות הפרופיל, מתחנו רגליים ו… עלינו על הריינג׳רים. מסע על גלגלים יצא לחרוש את מסלול ה-10 ק״מ של מרתון התנ״ך, אבל הפעם מתוך השטח.

ההנאה היתה גדולה, הצוותים התמודדו עם אתגר העליות בהילוך 4X4, ובטח אין אחד שלא עברה לו בראש המחשבה איך מרגישה כל עליה כזו ברגליים. עם כל קילומטר שעברנו הנוף נפתח בפנינו עוד ועוד, חושף גוונים אינסופיים של חום ולבן וירוק, בריכת עין עוז חיכתה לנו נסתרת להתרעננות מהחום בנסיעה, ולאורך כל הדרך משה רונצקי, מנהל אגף התיירות במטה בנימין, סיפר לנו דרך מכשיר הקשר את סיפור המקום, פיסה אחר פיסה חשף אותו.

בסיום המסלול זכינו לסיור מרתק באתר ההיסטורי, המקום ששימש במשך קרוב ל-400 שנה כבירת ישראל, צעדנו להשקיף על מקום המשכן הקדום וככל שהשמש והחום ירדו כך גם רף ההתרגשות עלה.

את המפגש המרגש הזה סיכמנו בארוחת ערב במסעדת סעודתא, שמצאת בגבעת הראל ומשקיפה על המסלול שבו נסענו אך לא מזמן, שבו ירוצו רצי מקצה ה-10 ק״מ בעוד חודשיים בלבד. מלמעלה יכולנו להרגיש את העוצמה של המקום הזה, מרחבי האינסוף והשקט שבו.


הכי קרוב אלייך. דרך העדשה של איתמר לטניק, ספורט – לא מילה גסה 

רגע לפני שנפרדנו בירך ישראל גנץ, ביו״ר מועצת בנימין, את הרצים ״לא צריך להיות דתי או ימני כדי להתרגש מהמקום הזה. בכל מקום שתתכופפו ותרימו חתיכת חרס תחזיקו פיסת היסטוריה בת 3000 שנה בידיכם. אנחנו כאן משקיעים המון כדי להנגיש את המקום לכל מי שרוצה לבוא, לראות, לשמוע ולחוות את הסיפור. הרצים עושים את זה בדרך הכי טובה – מכירים את האדמה והסיפור שלה דרך הרגליים.״
לא היה אחד שלא חש שזכינו לחוויה ייחודית ושונה, וכמו שאמר איתן – יש משהו אחר בריצה כשמבינים את סיפור האדמה שעליה רצות הרגליים.
מאחלים לנו עוד הרבה אירועים מיוחדים ומרגשים בחברתכם, ומחכים לראות אתכם איתנו באחד המקצים של מרתון התנ״ך, גם אתם תתאהבו בו. להרשמה >> 

התרגשתם? למרתון התנ״ך יש עוד הרבה סיפורים מרגשים לספר:

>> המורה לתנ״ך שרץ במרתון התנ״ך
>> הנשים של מרתון התנ״ך
>> הכי קשוח, בקטע טוב

כתיבת תגובה