קבוצת ה-Thrash Pigs חזרה ממרוץ הרפתקני של 500 ק"מ באפריקה

מאת: גלן כהן חזרנו השבוע ממסע מדהים באפריקה. קשה לתמצת חוויה כמו EXPEDITION AFRICA”” שהינו מרוץ Adventure Race אתגרי של 500 ק”מ…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 21.06.2015
Sports
1 תגובות

מאת: גלן כהן
חזרנו השבוע ממסע מדהים באפריקה. קשה לתמצת חוויה כמו EXPEDITION AFRICA”” שהינו מרוץ Adventure Race אתגרי של 500 ק”מ המחולק ל-300 ק”מ רכיבה, 150 ק”מ ריצה, 50 ק”מ קייקים, וזחילה במערות. והכל בצוות של ארבעה, תוך כדי ניווט ללא GPS בשטח בר ברחבי ממלכת סוואזילנד (SWAZILAND). התברכתי בחברתם של קרן גולדבלט (פרוספורט), ארי ביק (טיימטרייל) ורן שילון (אנדיור), כולם ספורטאי אולטרא ואנשי ברזל מנוסים הקשוחים לא רק בגוף אלה גם בראש. זינקנו 25 קבוצות מ-12 מדינות, וסיימנו במקום ה-18 וזכינו להיות הקבוצה הישראלית הראשונה לסיים תחרות מהסדרה הקשוחה של Adventure Racing World Series .
חזרה ממרוץ באפריקה
ביחד עם שר התיירות הסווזילנדי שבירך אותנו על ההשתתפות במרוץ.
המסע טמן בחובו הרפתקאות רבות וחוויות אין ספור. המארגנים הגאונים של המרוץ גרמו לנו לחרוש את סווזילאנד וליהנות מהנופים המדהימים של רכסי ההרים, עמקים רחבים, נהרות עם מפלים וקניונים סוערים. הנוף האנושי לא פחות מרשים, והם כל כך נחמדים ומסבירי פנים לתייר ובמיוחד לישראלים. בהיותם נוצרים אוונגליקנים, הם התלהבו מההזדמנות לפגוש אותנו כנציגים של ה”עם הנבחר”, הגרים בארץ הקודש. הרגשנו שכל המדינה אתנו ומעניקה לנו רוח גבית. בכל כפר, ילדי בית הספר רצו בעקבותינו ולפעמים גם השיגו אותנו. מדדנו ילד אחד שרץ 18 קמ”ש לידנו בזמן שאנחנו רכבנו, והוא יחף! היה כיף להגיע למכולת קטנה בה הבעלים שלף את העיתון המקומי והראה לנו כתבה גדולה עם תמונות ועדכונים יומיים מהמרוץ.
אחרי 70 שעות במרוץ ושלוש שעות שינה בלבד, הגענו תשושים לכפר קטן בידיעה שאחריו מחכים לנו עוד 100 ק”מ רכיבה במשך לילה שלם בקור כלבים, בלי נפש חיה בדרך. החלטנו לנסות לחטוף תנומה קצרה תחת קורת גג, ודפקנו בדלת של הבית היחידי בו עוד דלק אור. בהתחלה היססו לפתוח, אך ברגע ששמעו שאנחנו מישראל ומבקשים מקום חם לישון לשעה וחצי, הם הכניסו אותנו ברוחב לב ונתנו לנו לישון במיטות שלהם בזמן שהם צפו בטלוויזיה! ביום החמישי בשיא החום נתקלנו בעוד מקרה של נדיבות מקומית כאשר ראינו בית קטן הבנוי מבוץ ומקלות. קראנו לעזרה ונערה צעירה התלבשה והובילה אותנו למחסן ומזגה לנו קנקן מים קרים מהג’ריקן – מים שהם סחבו מהבאר המקומי.
רצנו, הלכנו ורכבנו באין ספור שבילים לאורך כ-500 ק”מ ובמשך שישה ימים. למרות שלא עשינו את 30 הק”מ האחרונים של המרוץ בשל החלטה קבוצתית שלא נתחרה אחרי כניסת השבת, השלמנו את הקילומטרים האלו בטעויות ניווט בדרך. סגנון מרוץ מסוג זה שונה במהותו מ-Stage Race” ” במהלכם ישנים לילה שלם בסוף כל יום. במרוץ מסוג Expedition צריך לחצות מנקודת הזינוק עד הסיום עם החלטה עצמאית מתי וכמה ישנים. החלטנו על טקטיקה של שעה וחצי שינה בלילה, ועברנו 5 ימים עם 7 שעות שינה בלבד. מסתבר שהגוף מתרגל ומסוגל להתרענן מספיק אחרי מחזור של 90 דקות. אם עוצרים – נרדמים, לכן החוכמה היא להמשיך כל הזמן בתנועה מתמדת קדימה, כך ניתן להתמודד עם העייפות.
הגענו לקו הסיום ביום השישי, עייפים אך בהחלט מסוגלים להמשיך במסע. חצינו את קו הסיום עם דגל ישראל מורם והחיבוקים החזקים סחטו דמעות של התרגשות ופורקן מהמסע המפרך. הם ארגנו לנו 4 כסאות נוח עם בירות ופיצות מוכנות עבורנו להתענג על ההישג.
חזרה ממרוץ באפריקה-1
חציית קו הסיום סוחט דמעות גם מהכי קשוחים
500 קילומטרים ושישה ימים של שיכרון חושים. עברנו את כל הספקטרום של הרגשות והוצפנו בחוויות. במרוצים מסוג זה האלמנט של הלא נודע מאוד דומיננטי, וצריך לדעת להתמודד עם עליות וירידות תוך כדי. לדוגמא: התחלנו את הלג הראשון של הקייק מוקדם בערב לאור ירח מלווים באדים העולים מהנהר, והכל נראה והרגיש פסטורלי. חתרנו כל הלילה, ובשלב מסויים, בסביבות ארבע בבוקר, זה הפך לפחות פסטורלי, כאשר אנו רטובים עד שד עצמותינו ומשקשקים מקור, מגיעים לגדת הנחל וצריכים לחפש את נקודת הציון הנמצאת מאות מטרים מקו החוף. מכניסים את הרגליים למים, והן שוקעות עד הברך בבוץ טובעני.
הסוד הוא לדעת שכל לילה, גם הכי מסויט, נגמר מתישהו בזריחה, ואז הכל נראה אחרת. הגענו לנקודת ההחלפה לאופניים, אכלנו ארוחה חמה והחלטנו שלמרות הלילה הקשה, יוצאים ללג הבא של רכיבת 70 ק”מ בלי לישון. היילייט מובהק היה ברכיבה שעברה בשמורת טבע כאשר זברות, אנטילופות וחיית הפרא המקומית – הגאנו, חוצות את דרכינו ומלוות אותנו עד לחציית הנהר. אם זה לא היה זריקת אדרנלין מספקת, בהמשך נתקלנו בשני קרוקודילים המשתזפים להם בשמש ונזכרנו בתדריך בו אמרו – להגביר מהירות!
חזרה ממרוץ באפריקה-2
אנו מגבירים מהירות אחרי שעברנו צמוד לקרוקודילים
המשפחה והחברים דאגו לנו במסע וחששו שזה עלול להיות מסוכן. לא חשנו שאנו בסכנה ממשית, אבל יחד אם זאת, היה נחמד שבקו הזינוק טרחו לציין דקה דומיה וסוג של תפילת הדרך לפני שהתחלנו לטפס על “סלע סיבבה”, מצוק הגרניט השני בגודלו בעולם. כמו כן, בטקס הסיום, המארגנים ביקשו דקה תפילה להודות לאל שבירך את המרוץ ושכל הספורטאים חזרו בשלום. עם כמה יבלות ורגליים מעט תפוסות ושרוטות, יצאנו בזול.
הכי חשוב באירוע מסוג זה הוא הכושר המנטלי והיכולת לעבוד בצוות. התברכתי בחברי צוות מדהימים שמסוגלים ללחוץ על המעטפת הפיזית והמנטלית ועשינו את זה עם הרבה הכלה הדדית. למרות הקשיים והשוני בין חברי הצוות, צלחנו את זה יחד והגענו חבוקים לקו הסיום.
כרגע יש רק כ-10 ספורטאים בארץ העוסקים באירועים מסוג זה. רובנו משתייכים לקבוצת אם בשם THRASH PIGS ואנו מקיימים אירועי ADVENTURE RACE מספר פעמים בשנה. נשמח לראות גידול בענף הזה בארץ ואם יש אנשי ברזל המוכנים לרדת מהאספלט ומחפשים את ההרפתקאה הבאה, נשמח אם תצטרפו אלינו. יצאנו למסע באפריקה בשםEye Can Adventure Racers על שם העמותה הישראלית שנלחמת בסרטן העין אצל ילדים בארץ, במטרה לגייס כספים עבורם. זה בהחלט הוסיף משמעות ורוח גבית למאמץ שלנו. אנו מודים לכל מי שתרם, כולל הספונסר Funkier שסיפק לנו חולצות איכותיות לאירוע, ואם יש עוד אנשים הרוצים לתרום, ניתן באופן ישיר לתרום לאתר Eyecan.org/donating ולציין עבור מרוץ אפריקה.
ניפגש בהרפתקה הבאה!
הכותב גלן כהן: פסיכולוג קליני שהשתחרר החודש אחרי שלושים שנות שירות, ומחפש את הריגוש הבא.

תגובות על "קבוצת ה-Thrash Pigs חזרה ממרוץ הרפתקני של 500 ק"מ באפריקה"

One Comment

כתיבת תגובה