עידית ואסף,סיפור מהמסלול…

כשלחלום האישי יש תוכניות משלו…

מאת: vered arusi
בתאריך: 01.10.2019
בלוג
0 תגובות
“יכולת,היא חסרת ערך אם לא מנצלים אותה”
כשמכירים את עידית ואסף המשפט הזה מקבל משמעות אף יותר.
לעידית היה חלום והיא עשתה הכל כדי להגשים אותו. מה שהיא לא ידעה, זה שלחלום הזה יש גם תוכניות עבורה…
סיפור אחד עם שני צדדים קסומים.

עידית:

החלום שלי להגשים את איש הברזל הראשון שלי התחיל לפני שנים-כשהגעתי לישראמן לחצי איש ברזל כהכנה לדבר האמיתי. אבל השנה האחרונה הייתה מיוחדת מכיוון שקבוצה מהמרכז החליטה לאמץ אותי כחלק מתוכנית מחנה האימונים שלה לישראמן ולאיש הברזל המלא ,תחת אימונים בקבוצה של המאמן שי סלוניקיו. לקראת סדרת הרצאות לאותה תחרות שי שלח לי קישור להרצאה בחנות האופניים של בנצי בפתח תקווה על תחרויות שונות בינהם איש הברזל. התלבטתי מאד אם להגיע מאחר שאני גרה בקריות וסדר היום שלי עמוס ומלא ,למרות זאת הרצון החזק לא לוותר על החלום ולהישאר מנטלית ברמת העניין ולהיות מעורבת החלטתי להגיע ברכבת ,ומייד מצאתי את החנות והמקום. כשההרצאה החלה פגשתי כמה אנשים מוכרים מהרשת ,הסתכלתי סביבי הרב הקשיבו להרצאה וחשבתי לעצמי…הם נראים רציניים כשחלק מהם עברו לפחות פעם אחת את התחרות המלאה ובאו להתרשם מעוד תחרויות במקומות שונים ,בזמן שבחנתי את הנוכחים שלא הכרתי. באחד הכיסאות ישב אסף ,מראה רציני ,קשוב מאד וממוקד והתחושה הזו נשארה איתי גם אחר כך.

בחזרה, אייל שטרן שוחח איתי והסיע אותי הביתה ,הסתבר שאנחנו גרים קרוב ושוחחנו על התחרות בשנה הבאה. בבוקר אחרי ההרצאה החלטתי להעלות פוסט בנושא האימונים וביקשתי תמיכה כדי לא להרגיש לבד בהתמודדות וכדי לנסות למצוא פיתרון כלכלי לחסוך את העלויות בתחרות רחוקה. קיבלתי הרבה תגובות ותמיכה ובינהם גם אסף שהיה בין המתאמנים בהרצאה ושוב הרגשתי מכל התגובות עניין לבדוק מה הוא מציע. זכרתי שהוא היה ממוקד ורציני מאד והוא סיפר שמגיע לרוץ בעמק המעיינות באותו השבוע ושאפשר להיפגש לריצות משותפות ,אני שמחתי מאד לקבל ממתאמן שכבר עשה את הדרך פעמיים באיש הברזל ללוות אותי בדרכי שלי מתוך הנחה שאין חכם כבעל נסיון ובעיקר שהוא מבין עניין ונמצא בעצמו בתוך המערכת של שגרת אימונים ויכול להבין את ההתמודדות.

במהלך הימים שוחחנו רבות על נושאים שונים ועל התרבות המיוחדת ממנה הוא בא והשפה המשותפת שקירבה ביננו מאחר שהוא דובר ספרדית ואני גדלתי ושמעתי ספרדית וצרפתית כל ילדותי ,שוחחנו על שירים אהובים ומוכרים ועל הסטוריית התחרויות שלנו ומיום ליום השיחות התארכו ונהיו מקרבות יותר ונעימות ,לאחר כחודש הוזמנתי לרכיבה משותפת עם הקבוצה והתלבטתי עם אסף אם להגיע מאחר שלא הרגשתי בכושר יחסית לחברים שהתאמנו יחד.
הוא הבטיח שיגיע גם ויהיה לידי אם אשאר מאחור. למרות התחושה הרגשתי בטוחה ויצאנו לרכיבה. הרגשתי נוח ונהנתי מליווי והגנה לאורך כל הרכיבה. אסף דאג שאני אוכל ונתן לי כריך שהכין בבית (חמאת בוטנים ) וכשסיימנו שי דיבר על מחנה אימונים של הקבוצה לפני הישראמן ,אני לא יכולתי להרשות לעצמי וכבר ידעתי שלא אגיע.
אסף הציע ושאל אותי אם אני רוצה להגיע יחד איתו למחנה האימונים כדי שלא יהיה לבד (תירוצים…) ושאנחנו כבר נסתדר עם התשלום.
אני מצידי, מאד שמחתי מההצעה והחלטתי לצאת איתו לדרך גם כחברה לאימונים וגם הרגשתי בטוחה לצידו. הוא תמיד תמך והבין, היה שם בשבילי כמו שהייתי צריכה. את שאר הדרך כבר המשכנו יחד משם עם חיים משותפים כזוג וכמתאמנים ולהגשים יחד יד ביד את איש הברזל .
השיגרה שלנו כוללת אימונים משותפים כל בוקר. השכמה מוקדמת-הוא מעיר,אני קמה. הוא מכין קפה, אני שותה. הוא דואג לאוכל (כי אני לא אוכלת) בדיוק כמו בפעם הראשונה, וכדי לשבור שיגרה ולפנק אחד את השניה הוספנו את היוגה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי כמדריכה מקצועית ,והתזונה שלנו כוללת בישול משותף כחלק מאורח החיים הספורטיבי ,אני צמחונית ואסף מבשל ואוכל איתי מאכלים צמחוניים (הוא אומר שאנשים צמחוניים הם אנשים עצובים אבל מסתדר בכל זאת…)

אסף:

ומה נותר לי להוסיף…? הפוסט הראשון של עידית בנוגע להגשמת חלומה לסיים תחרות איש ברזל מלא נגע לליבי.
הנחישות שלה לסיים אותו לא בתחרות רשמית בכלל אלא ב ״אירוע אישי״ -הניעו את הקשר הראשוני בינינו.
אחר כל ה״פגישה המקרית״  אצל בנצי בפ״ת, שם ראיתי בחורה ״מעניינת״ חובשת כומתה צרפתית…שלא זיהיתי כחברה בפייסבוק…
החלפת הודעות טקסטים, שיחות אל תוך הלילה, אימון ראשון בבית אורן וכפי שהיא מספרת, אימונים באילת- היתר היסטוריה…
הרגליים שלי חוו כמעט הכל, מירוצים, חצי מרתונים, מרתונים.
לקראת יום הולדת 60 התלבטתי איך לחגוג.
החלטתי על דברים שלא עשיתי עד גיל 60. אז פשוט נרשמתי לישראמן… לא היו לי אופניים, שחיתי בקושי אבל הרישום חשף אותי לעולם חדש, עולם הטריאתלון.
באותה שנה, כאמור, סיימתי חצי באילת, רצתי 60 קמ׳ יחד עם חברים שליוו אותי בקטעים מסויימים ביום הולדת עצמו (מסיבת ריצה אמיתית!)  והשתתפתי במרוץ מיוחד במינו…100 קמ׳ בפטגוניה בדרום ארגנטינה!
מאז לא מפסיק…מרתונים, ספרינטים, אולימפיים, חציי איש ברזל בארץ ובחו״ל ופעמיים איש ברזל מלא…והיד נטויה, טוב, בעצם הרגליים…   😉
רצונה ונחישותה של עידית להגשים חלום, כאמור, נגעו בי עמוקות ומאחר וחלומות נוצרו כדי להגשים אותם… אני שמתי לעצמי מטרה… לעזור לה להגשים אותו…
וכפי שהיא כתבה, זה הפך אותנו לזוג במסלול וגם בחיים… לומר את האמת… פשוט כיף, ממליץ!!!

❤

 

כתיבת תגובה