סלפי

יום סתיו נפלא היום, לא קר לי ולא חם, אני לא צמאה, אני לא עייפה ולא קשה לי, הכל דבש. אני רצה…

מאת: שוש בלייכמן
בתאריך: 03.11.2019
בלוג בנושא ריצה זה החמצן שלי
0 תגובות

יום סתיו נפלא היום, לא קר לי ולא חם, אני לא צמאה, אני לא עייפה ולא קשה לי, הכל דבש.

אני רצה בקלילות, וכבר אחרי כ- 25 ק”מ, וכמו אחרי 25 ק”מ, אני לא ממש להיט, בכלל לא משהו.. אבל למי אכפת. אני רצה על המדרכה, ליד כביש ראשי שלא מפריע לי בכלל, עם בקבוק מים ריק ביד, (עד לברזייה הבאה). ממילא אני לא רואה כלום ממטר. אבל מכוניות אני דווקא רואה מצוין, ואני נזהרת מאד. זה מה זה מסוכן , כשמכונית יוצאת פתאום מחניה, במהירות מטורפת.

פתאום, אני קולטת משהו בזווית העין. מכונית עומדת על המדרכה , לא מנסה להשתלב, ומפריע לי לעבור. האפשרות  היא לרוץ על הכביש, ואת זה אני לא רוצה. אני נעצרת ליד המכונית , “קשר עין עם הנהג”, כמו שנאמר, ומסתכלת. בתוך המכונית יושב בחור צעיר ומצטלם סלבי, מסתכל ימינה ושמאלה, ושוב מצטלם. פתאום הוא  פותח את החלון, שואל אותי עם אני מוכנה להצטלם   אתו סלפי. הבחור מקסימום בן 40, ואני מינימום בת 40 + +, אז….אני בטוחה שהוא לא צריך תמונת סלפי איתי, אבל אני לא רוצה לריב עם נהג, כשאני אמורה לעבור לפני הרכב שלו, אז אני אומרת שאני רק רוצה לעבור…על המדרכה שהיא תפוסה כרגע על ידי הרכב שלו.

“למה את לא רוצה להצטלם איתי, “הוא שואל, “אני לא יפה”? “אתה מקסים” אני עונה לו ,מחייכת ומנסה בזהירות לעבור. ” אני מזמין אותך לשתות מים קרים מהג’ריקן שלי” ממשיך. בינתיים עברתי את המכונית – על הכביש כמובן  “ההפסד כולו שלך” – עוד שמעתי אותו צועק.

ועוד אומרים שלי יש שריטה עמוקה ! !

כתיבת תגובה