סליחה…

איך סולחים ? איך מנקים מהלב את החומצה שניתזה בו, זו שממשיכה לשרוף וללחש ימים ושנים אחרי שפגעה בו? דברו איתי על…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 22.09.2015
בלוג
0 תגובות

איך סולחים ?
איך מנקים מהלב את החומצה שניתזה בו,
זו שממשיכה לשרוף וללחש ימים ושנים אחרי שפגעה בו?
דברו איתי על ענישה, על פיצוי,
אבל סליחה?
מי בכלל צריך את הסליחה שלך?
מי יסלח לך?
צריך להגיד את האמת.
זה קשה,
לסלוח.

אבל..
לא בשבילו, בשבילה, בשבילם אני רוצה לסלוח.
אני רוצה לסלוח בשבילי.
בשביל השקט, להיות נקי.
לא לסלוח זה להמשיך להישאר דבוק בכוח העלבון,
לסחוב על הגב טעות של אחר.
לא לסלוח זה להמשיך לשלם.
לשלם מהכיס שלך על מה שעשו לך… מטורף, הלא כן?

אלא ש..
בעוד ציפור הנפש הקטנה נפגעת ואולי לא תמצא מנוח לעולם ולא תדע סליחה,
הסליחה תבוא מראיית הסיפור הרחב.
מהבנת התפקיד החיובי שיש למאורעות חיינו בעיצוב מי ומה שאנחנו.
מההבנה שבסיפור הרחב כל פגיעה בונה אותנו,
כל ערעור מחזק.

כי בסופו של עניין..
אף אחד לא עשה לנו עוול.
כל דבר וכל אדם היו שם בשבילנו,
כדי ללמד אותנו להבין את החיים.
כדי לאפשר לנו לצמוח.
לגדול למי שאנחנו.
היו כאלה שמילאו את המשימה הזו עם לטיפה,
והיו כאלה שמילאו את משימתם עם אגרוף.
אנחנו ?
אנחנו כנראה הינו צריכים גם את זה וגם את זה.

לומר תודה.
תודה לעבר שהיה, להווה על כל רגע שבו.
לברך ולנצור את הטוב.
לקבל ולסלוח על הרע.

להבין, להודות.
ללכת אל העתיד,
אל החיים,
בהרגשה שתמיד קיבלת ותמיד תקבל בדיוק..
אבל בדיוק את מה שאתה צריך.
כי בהבנת הסיפור הרחב אי אפשר לפגוע בנו,

אבל אנחנו תמיד נוכל לסלוח.
וכך,
רגע לפני תפילת כל נדרי,
אני לובשת את חולצתי הלבנה החד שנתית,
מאחלת לאוהביי, ליקריי, לחבריי, לעם ישראל גמר חתימה טובה.
מפליגה מניסיונות חיי שתמו אל ניסיונות חיי שהחלו,
וממתינה שאלוהים יפתח את שער הרחמים.
היי, אני אומרת לעצמי,
את ואני צריכות לדבר,
מזמן לא עשינו זאת בכנות.
ובכלל (אני מציעה לעצמי),
תמצאי דרך להיות מלאה בחמלה וסליחה כלפי האנשים שסביבך,
בדיוק כמו שאת מבקשת עכשיו עבורך מזה שיושב שם למעלה.
יוצאת לרחוב השקט לבושה בחולצתי הלבנה, החד שנתית
והרעשים שבנשמה אלו החילונים, היומיומים…

מתחלפים ברעש צעדים יחפים על חצץ לבן.

״בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום.. ועל דעת הקהל,
ונסלח לכל עדת בני ישראל…״ ( כל נדרי).
גמר חתימה טובה!
אמן.

——————————————–

רינה זוסטהיים

כתיבת תגובה