סודות היופי של מאמנת ריצה

בסוף אימון מהביל, אחרי שחתכנו את שמיכת המרשמלו שאיימה לחנוק אותנו לאורך מסלול של כעשרה ק”מ, אני חולצת את נעלי הריצה שלי…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 25.08.2014
בדף הבית
2 תגובות

בסוף אימון מהביל, אחרי שחתכנו את שמיכת המרשמלו שאיימה לחנוק אותנו לאורך מסלול של כעשרה ק”מ, אני חולצת את נעלי הריצה שלי וחושפת את כפות רגליי לעיניי תלמידיי

עיניים נפערות, לסתות נשמטות. “ככה רצת…בתוך זה?” שואלת מיטל ומתקרבת להביט במיצג. אני מחייכת “צריך להיות מאוד יצירתיים בתחום הזה” וכולנו פורצים בצחוק מתגלגל ומשחרר כולל יניב, הנסיך השכונתי שלי. זו אומנם לא הכתבה הרגילה שמצפים לה אבל בימים אלו, של מתח מדיני, כלכלי וקיומי צריך גם לייצר קצת חיוכים ולהשתמש בהומור להשמדת אנטי אוקסידנטים ושאר מרעין בישין.

יש המון נושאים שראויים לשיח ובמה מרכזית אבל הקונסנזוס הוא שלא מדברים עליהם כמו למשל תופעת גיל המעבר אצל גברים (כן, כן – יש חיה כזו), טיפולי היופי שצורכים אחוזים עולים של ” Alpha Male” לדורותיהם ואיבוד הפיגמנט בשערות ראשינו ויתר איברנו המוצנעים. אז הנה, החלטתי לשתף בכמה “סודות” שמלווים את חיי הספורטיביים ומטיבים עימם. אם תחליטו לאמץ חלק או רק לחייך, כבר הרווחנו. Win Win.

ריח גוף

אחת הרעות החולות של הזעה עקב פעילות מואצת. לעמוד בהמון רב של ספורטאים המצפים להזנקה במירוץ הוא חוויה מפוקפקת לרגישים שבינינו , גם לעבור בסך, בין מסות של גופות מזיעים ותוססים תוך כדי ריצה. את הבעיה הזו פתרתי עוד בנעוריי. אימצתי לחיקי (תרתי משמע) ולארסנל התמרוקים שלי דאודורנט קרם שמיועד לגברים. גברים פעילים. שמזיעים המון. מי שרוצה הפנייה ישירה יותר יכול לפנות אלי באופן פרטי ואמסור את שם המוצר ששינה את חיי.

אני שייכת לזן שמזיע. אני גם רגישה לעולם שסביבי ומתחשבת ולכן בימים שקרובים למירוץ אני ממעטת בצריכת תבלינים חריפים שמטבע הוויתם נפלטים מהגוף בזיעה ריחנית.

פדיקור

כפות רגליים של רצים זקוקים לתחזוקה גבוה ומקיפה. כמי שרצה בשוטף בין 50-80 ק”מ בשבוע, אני מתחזקת כרטיסיית “חודשי חופשי” במכון יופי הקרוב לאזור מגוריי. על הפדיקור הטרי אני מגנה בצורה הבאה:

מריחה של שמן זית או סיליקון לשיער על צפרני הרגליים שאותם אני עוטפת היטב בנייליון נצמד מספר פעמים ואת כל זה דוחסת לתוך גרבי ריצה ונעליים. התחושה הזויה כשרצים בתוך זה, אבל מה לא נעשה למען האסתטיקה? כן, בהקשר הזה אני בהחלט “קורבן אופנה”.

נ.ב. – את הניילון הנצמד אני מחזיקה במקפיא! קל לקלף אותו בין שימוש לשימוש והוא אף פעם לא מתחרבש. בדוק!

פטריות ציפורניים

עוד רעה חולה של ספורטאים. בעניין הזה נלחמתי כעשור בכל האמצעים הרלוונטיים והזמינים על המדף. תרופות בכדורים אסור היה  לי לקחת בגלל טיפולי הפוריות שעברתי אבל דקות אחרי שילדתי הצטיידתי במרשם וחיסלתי את הרעה החולה הזו לצמיתות…כמעט. גילוי נאות – שניתן להוציא מרופא העור רק בצבתית – גם הכדורים אינם פתרון סופי לבעיה ויש לחזור על הטיפול, כמו גם על בדיקות אנזימי כבד, פעם בשנתיים בממוצע. ONCE  התמקמה הפטרייה בדמכם היא שם לצמיתות, במצב צבירה פעיל או רדום.

אז אימצתי לארסנל הפתרונות שלי אבקה אנטי פטרייתית (אינדוציל או פונגימון – מומלצים) שאותה אני מפזרת בנדיבות בתוך גרביי לפני כל פעילות ובא לציון גואל.

ומילה אחרונה על איפור

במירוצים אני פוגשת בהמון אצניות שמקפידות על מראה מהוקצע בצבעים תואמים על קו הזינוק. לכל מי שחייבת/אוהבת/צריכה את התוספות הללו לחיזוק הלוק או הביטחון העצמי, אין צורך למרוח שכבות נוספות של מסקרה או להגזים בגלל הזעה מרובה. רובינו נראות במיטבנו דווקא כשאנחנו נטולות איפור (מרוח), סמוקות ומגירות זיעה.

טוב…אולי קצת הגזמתי הפעם.

נכתב על ידי תמר אריכא, בוגרת בי”ס למאמנים, מכון וינגייט, בעלת ניסיון של 15 שנה כמאמנת כושר, אירובי וריצה. מנהלת ומקדמת את קבוצת ” Run 4 Life” הפעילה במרכז ובשרון. תושבת קריית השרון וכוהנת גדולה של פעילות ספורטיבית ותזונה נכונה. מוטו לחיים: Just MOVE it…

תגובות על "סודות היופי של מאמנת ריצה"

2 Comments

כתיבת תגובה