ניצחון הוא לא רק במספרים… אז איך היה בטבריה?

טבריה 03.01.2020 המרתון הזה, ה 4 הרשמי במספר, הוא הרבה מעבר לסתם עוד מרתון בשבילי. זה מרתון שנולד בצמיחה, צמיחה לאחר הנפילה…

מאת: ChenS
בתאריך: 07.01.2020
בלוג בנושא על חלומות ובעיקר על ריצה
0 תגובות

טבריה 03.01.2020 המרתון הזה, ה 4 הרשמי במספר, הוא הרבה מעבר לסתם עוד מרתון בשבילי. זה מרתון שנולד בצמיחה, צמיחה לאחר הנפילה שהייתה במרס 2019.

אל המרתון הזה התכוננתי כחצי שנה, לקחתי מאמן וסימנתי מטרה. חצי שנה של אימונים מפרכים שתחילתם בקיץ העוין בארצנו, כי מה לעשות, הקיץ בארצנו אינו קיץ חביב כל כך בטח ובטח שלא לרצים ולרצות שבינינו, אל תוך הסתיו עם נגיעות קלות של חורף.

אימונים סיזיפיים, ריצות למידה, למידה והתמודדות של הנפש עם הגוף ושל הגוף עם הנפש. המטרה שסומנה היא לרדת מ 4 שעות במרתון טבריה.

 

רק עכשיו, משהגעתי אל קו הסיום , בשלום, אני מעיזה להעלות על פי ולומר: אני לא באמת הרגשתי בשלה עם עצמי למטרה הזו.

בסביבות חודש אוקטובר עם העלייה בנפחים ובעצימויות, הרגשתי שזה לא זה, ובכל זאת המשכתי כשלכל אורך הדרך מקננת במוחי המחשבה: אני לא בשלה עדיין.

אני יודעת שיש דבר כזה מחשבה יוצרת מציאות, ויש דבר שנקרא לחשוב טוב כי אז יהיה טוב, אבל היה לי משהו חסר.

הרגשתי את זה ברור. הלכתי עם עצמי ככה.

 

נכון, יש בהחלט סיכוי סביר שיצרתי את העובדה שלא היו תנאים מתאימים לרדת מ 4 שעות .

אבל ישנם הישגים נוספים חוץ מהשעון, חוץ מהזמן, הישגים שלפעמים קל יותר שלא לראות אותם. נבניתי בתקופת האימונים האינטנסיבית, הבנתי שאני יכולה הרבה דברים שעד כה נראו בלתי אפשריים, לייצר ריצות ארוכות לבד בכל מזג אויר ולהתמודד עם הראש ועם הגוף. תוך כדי הכל לסיים בהצלחה קורס מדריכי ריצות ארוכות ולעמוד בתכנית אימונים אינטנסיבית למרתון. לעבוד במשרה מלאה ותובענית תוך כדי הכל, כל אלו הם לא מובן מאליו  זה הפירות שבצד הדרך

אבל וזה אבל גדול היה פה הישג מרכזי: למדתי להוריד את הרגל מהגז. אני לא זוכרת שאי פעם הרגשתי את זה כל כך דרמטי כמו בפעם הזו.

ההגיון תפס פיקוד בק”מ ה 27 והיה דיון נוקב: אם את ממשיכה להתעקש כאן, את מאבדת, נשארת בלי כלום.

כאובה, בק”מ ה 27 , השרירים מתפוצצים, הנעליים מציקות ( אדידאס אולטראבוסט פארלי) , זו הנקודה שבה עולות שאלות נוקבות. התשובות חייבות להיות הולמות, אחרת את הולכת לאיבוד. לא ויתרתי, רגע, אמרתי לעצמי, אין פה שחור או לבן, אין פה הכל או לא כלום. יש גם ביניים  יש תחום אפור!! יש!

הרמתי את הראש והסתכלתי לתחום האפור הזה בעיניים :), גם לך זכות קיום. אז לא יהיה פחות מ 4, מי אמר שזה צריך להיות?? מה זה אומר בכלל?? האם המדד להצלחה במרתון הוא השעון? הדקות? השניות?

את הריצה הזו ליוו אותי המחשבות מאיפה באתי ואילו חודשים עברו עליי.

2019 לא חייכה אליי בלשון המעטה. ברגעים הכאובים, בהמתנה לחדר הניתוח, בלילות ללא שינה, כאובה, דמיינתי לעצמי את כאבי ריצת המרתון וזה מה שהחזיק אותי.

בסביבות הק”מ ה 27 החלטתי שאני מתפשרת. “מורידה את הרגל מהגז” כמו שאומרים כדי לא לאבד, כדי להרוויח למעשה! וזה הניצחון שלי, ניצחון שאולי לאחרים נראה קטן אבל בשבילי הוא ענק!

עשיתי את זה, ויתרתי ולא ויתרתי. הרווחתי ! לא הפסדתי בכלל. ניצחתי בגדול.

 

כתיבת תגובה