נגיף חשוב מאד – ימי קורונה העליזים

היום רצתי בשכונה שלי, סביב הבית, ברדיוס של 100 מטר. מסתבר שהבית שלנו במרכז השכונה, ומסביב יש מעגל של כ- 500 מטר….

מאת: שוש בלייכמן
בתאריך: 29.03.2020
בלוג בנושא ריצה זה החמצן שלי
0 תגובות

היום רצתי בשכונה שלי, סביב הבית, ברדיוס של 100 מטר. מסתבר שהבית שלנו במרכז השכונה, ומסביב יש מעגל של כ- 500 מטר. אז רצתי 20 סיבובים. ולמדתי הרבה. למשל, שיש בשכונה 11 בתי כנסת, של כל העדות, של התימנים, של הטריפוליטאים  של המצרים, ושל האשכנזים. לחלק מהעדות יש אפילו 3 בתי כנסת. וזה למה? כי לכל עדה, יש כמה תתי עדות, למשל לתימנים יש בית כנסת ליוצאי עדן, ובית כנסת ליוצאי צנעא וכולי.

למדתי גם שבשכונה שלנו אין רחובות, אלה רק סמטאות ושבילים. אנחנו חיים בשכונה זאת כבר  40 שנה בעושר ובאושר, מבלי להכיר את השכנים. מתבר שגרים כאן אנשים די נחמדים. אז עכשיו זה זמן טוב, מה זה טוב, מצוין, להכיר אותם, כי אין אפשרות להזמין אותם לקפה, שומרים מרחק של 2 מטר, ולא מראים תמונות של הילדים. ולמה? אנחנו שייכים למועדון אקסקלוסיבי של “אוכלוסייה בסיכון” . וזה למה ! ! חברי המועדון הם אנשים שגילם 60 + ( ואני עוד שמחתי כשעברתי קטגוריה). במועדון הזה, הגיל הוא לא רק מספר ! ו- 60 זה לא ה- 50 החדש. ואיך אני מרגישה, לא מעניין את אף אחד. ואסור שהילדים והנכדים יבקרו ! ! לגדל אותם זה היה בסדר. לבנות בית, להביא פרנסה הביתה, לדאוג להם כשהיו חולים, זה היה בסדר. אבל עכשיו אנחנו אוכלוסייה בסיכון. קיבלנו חברות חינם, כנראה לכל החיים.

נשאר רק לשבת על המרפסת, ולספור ציפורים בודדות !! אבל לא לנו. כי ריצה זה החמצן שלי ! אני ארוץ שוב מחר, אולי אפילו 40 סיבובים, כי כבר התרגלתי ! !

כתיבת תגובה