“מתנות קטנות”

לפני כמה ימים, ביום אפור ולח, חזרתי מריצה.  לא נשאר לי עוד הרבה עד הבית, אבל תפס אותי גשם חזק. פעם, הגשם…

מאת: שוש בלייכמן
בתאריך: 20.12.2019
בלוג בנושא ריצה זה החמצן שלי
0 תגובות

לפני כמה ימים, ביום אפור ולח, חזרתי מריצה.  לא נשאר לי עוד הרבה עד הבית, אבל תפס אותי גשם חזק. פעם, הגשם היה קטן ודק, ונמשך הרבה זמן, אבל היום , כל טיפה הייתה ענקית, כזו שחודרת תוך שניות עד העצמות. וגם  נגרמות שלוליות ענקיות, וזה הכי גרוע, כי כל מכונית שעוברת, שוטפת אותי עם כל המים מהכביש. אז חיכיתי כמה דקות להפוגה, מתחת לאיזה בית, איפוא שעובר שביל קטן, שמקצר לי קצת את הדרך. באוויר עמד ריח רענן של גשם. במרחק קצר ממני, עמדה בחורה, שחיבקה, צמוד לחזה, כלב קטן לבן חמוד מאד, מטופח, נקי ועם שערות ארוכות. נראה לי שלכלב יש ספר יותר טוב משלי ואוכל יותר טוב ממני.. מפונק…הכלב נראה מפונק… בכל אופן.

הבחורה פנתה אלי ממרחק ואמרה לי, במבטא צרפתי כבד, שיש משהו בקצה השביל, שהיא לא יודעת איך אומרים את זה בעברית, ושאני אזהר לא לדרוך על זה. אבל היא צילמה את זה באיפון, ורוצה להראות לי. הבחורה לא נורמלית, אין מצב, חשבתי לעצמי, היא לא אספה אחרי הכלב, צילמה את זה ורוצה להראות לי. דוחה!! טוב, המשכתי לחשוב, אני לא רוצה לראות תמונה כזאת, עוד לא אכלתי ארוחת בוקר.

בזמן שהיא חיפשה את התמונה, אני אמרתי לה שאני אזהר מאד, והתחלתי ללכת, בזהירות רבה  כמובן, על השביל. לא רציתי לדרוך על הדבר הזה. “זה ליד הכניסה”, צעקה לי. ובאמת, ממש ליד הכניסה, זחלו להן שתי חלזונות ענקיות… אז לזה התכוון המשורר…היא צילמה את החלזונות עוברות את בשביל….

כתיבת תגובה