משמרת בוקר

למה צריך לקום כל כך מוקדם כדי לרוץ, ואיך בכלל עושים את זה? לירון תמם בהצצה לאשמורת שחר ראשונה, שהיא חלק משגרם יומם של רצים רבים

מאת: לירון תמם
בתאריך: 06.03.2019
בלוג ריצה
0 תגובות

ארבע וחציחמש בבוקר
יוצא מהבית. סוודר מעל בגדי הריצה, כפפות וכובע. נכנס לרכב, מרכיב משקפיים, מחבר את הפלאפון למטען, מחפש את המוזיקה הנכונה, מתניע ונוסע.

הכבישים בשעה הזאת ריקים, לפחות עד היציאה מהעיר. על כביש 531 התנועה מתגברת לאט לאט. משאיות, מוניות ורכבים פרטיים של אנשים שיוצאים לעבודה או חוזרים מבילוי. ביציאה לגבעת שמואל אני רואה אברכים עומדים בצד הדרך ומחפשים טרמפ. מה הם עושים פה בשעה כזאת? מה אני עושה פה בשעה כזאת?

כך נראה יום אחד בשבוע בו אני נוסע לאימון קבוצה בתל אביב. ביום אחר אני נוסע באותה שעה לאימון קבוצה ביער בן שמן, האימונים תמיד מתחילים סביב חמש וחצי בבוקר. פעם נוספת אני נוסע בשעות האלה לתל אביב לרוץ בטיילת או בפארק. בשאר הימים, באותה שעה, אני רץ ליד הבית.

זה אולי יפתיע, אבל יש לנהיגה משמעות. היא מהווה שלב מעבר, מעין כניסה רכה לאימון. מאזין למוזיקה ברקע ונוהג. אף פעם לא רדיו  ותמיד אמן אחד. לרוב אני מחפש מוזיקה שיכולה להתאים לנסיעות לילה, כזו שמשתלבת עם הנוף והאווירה ויכולה להעיר אותי. אמנם מדובר בעשרים דקות נסיעה לערך, אך בהן אני עובר לפאזה אחרת. עכשיו אני מוכן לרוץ.

חצי שעה קודם (בערך)
אם מישהו היה אומר לי בשלב מוקדם בחיים שאני אתעורר בשעות כאלה בשביל לרוץ, הייתי צוחק עליו.

יש הרבה אנשים שלא מבינים למה אני עושה את זה לעצמי. לעיתים אנשים שלא רצים ולא מתחברים לעולם הזה (בואו נודה, לקום בארבע בבוקר בשביל לרוץ לא יגרום להם להתחבר, אם כבר אז להתנתק), שואלים אותי אם זה לא קשה, למה בכלל צריך לקום כל כך מוקדם בשביל לרוץ. אני מתאר לעצמי שיש גם אנשים שרצים ששואלים את השאלות האלה.

התשובה שלי די פשוטה. השנייה הראשונה היא קשה, הרגע שהעיניים נפקחות ומתעוררת אצלי השאלה אם לא עדיף שאעצום אותן ואחזור לישון. אבל אז אני קם, יוצא מהמיטה, ומבחינתי זהו, אין דרך חזרה.

בקיץ אימון בשעות הבוקר המוקדמות הוא אידיאלי. בחורף זה אומר בחורף השכמה מוקדמת זה הרבה פחות נעים. לצאת מהמיטה החמה עם הפוך הנעים אל טמפרטורה שמגיעה למקסימום 6  מעלות, ולא פעם גם לגשם. עם הקור עוד אפשר להתמודד, בגדים ארוכים ואביזרים, עד שהגוף מתחמם תוך כדי ריצה, ושוכחים מזהבסוף האימון גם ככה מחכה מקלחת חמה ונעימה. המעבר ממיטה חמה לריצה בגשם זה כבר משהו אחר והתוצאות הן הרבה פעמים בהתאם. מצד שני, אם עומדים בזה אפשר לעמוד בקשיים אחרים. הרי אם נרטבת פעם אחת זה כבר לא משנה אם תירטב עוד. על אותו בסיס אני יכול לומר שאם רצת בגשם, כבר תוכל לרוץ בכל מצב. אני מניח.

גם אתם אנשים של בוקר? בואו לרוץ איתנו לזריחה
במרתון התנ״ך 18.10.19 >>
חצי מרתון ערד מצדה 27-28.06.19 >>

צילום: תומר פדר

וככה, אחרי שאני מניח רגל אחת על הרצפה, הכל כבר עובד על אוטומט. רוטינה שחוזרת על עצמה מדי בוקר באופן קבוע, ככה אני מעיר את עצמי בעודי ער. אני צריך חצי שעה בשביל זה. שותה קפה, מותח את הגוף, צופה קצת בכדורסל אמריקאי, מתלבש ויוצא.  

וכן, יש כלל אחד אותו אני מקפיד לקייםתמיד להתעורר לפני השעון. הוא מכוון, רק אם במקרה לא אצליח להתעורר בעצמי, אבל אני תמיד קם עשר דקות לפניו. זו כנראה הוכחה שהגוף מוכן לאימון.

שעה מאוחר יותר (אל תתפסו אותי במילה)
בכל פעם שאני יוצא מהבית התחושה שלי היא אחת: אין שום סיכוי שמשהו טוב יקרה. למה אפשר לצפות בחמש בבוקר כשהגוף עדיין חצי רדום, קר לי, בראש מתנגן שיר מהנסיעה וכל מה שאני חושב עליו זה שאולי אפשר לוותר היום

אך אז לאט לאט נרקם לו הקסם, והפער מצטמצם. כמו במשחק כדורסל טוב שקבוצה אחת פותחת פער והקבוצה השנייה לאט לאט מצליחה לחבר מסירות ולקלוע עד שהיא משנה את התוצאה. ככה גם אצלי באימון. בהתחלה יש חימום, בקצב איטי, ואז כמה מתגברות, ותוך כדי אני מבין שמשהו השתנה (וגם את היתרונות שבריצות קצרות ומהירות), עכשיו אני מוכן, עכשיו הגוף נמצא באמת בפאזה אחרת.

pexels

כשמתחיל החלק הקשה, לא משנה אם זה 10 כפול 1000, 3.4 כפול 2 או 3, אני מצליח לרוץ בשיא המהירות, כאילו אני ער כבר כמה שעות טובות ולא רק שעה וחצי. בימים אלה כשאני בכושר טוב, אני מרגיש את זה בכל צעד. הכל מתחבר, כמו שצריך.

אני יודע שלא אשכנע אף אחד שאיננו רץ בשעות המוקדמות של הבוקר שזה הזמן הכי טוב לרוץ, אבל באמת שיש בזה יתרונות רביםהגוף מגיב יותר טוב, יותר משוחרר, יותר נהנה. מבחינה פיזית הרבה יותר קל ונוח לרוץ בבוקר אחרי שקמים מאשר בערב אחרי יום עבודה ארוך. גם מבחינה מנטאלית עדיף לרוץ עם הזריחה מאשר עם השקיעה. מישהו פעם אמר לי את זה ואחרי שסיימתי את האימון הראשון בבוקר הבנתי שהוא צודק.

שלוש שעות אחרי ההשכמה, חצי שעה אחרי האימון
מסיים את האימון, נכנס לרכב ושומע מוזיקה. תמיד משהו חזק, גיטרות בשיא הכוח, הקסם עבד. הוא תמיד עובד. כל היום לפניי. יש לי זמן למקלחת חמה וארוחת בוקר טובה למרות שמבחינתי אני כבר באמצע היום. עד שיגיע הלילה ואלך לישון מוקדם בשביל שאוכל להתעורר בבוקר לאימון חדש.

גם אתם אנשים של בוקר? בואו לרוץ איתנו לזריחה
במרתון התנ״ך 18.10.19 >>
חצי מרתון ערד מצדה 27-28.06.19 >>

כתיבת תגובה