מרתון התנ"ך – ריצת איש בנימין, והפעם ריצת ניצחון

מאת: יעל שמש היה זה מנשה הס שהפנה את תשומת לבי למרתון התנ”ך. “יהיה זה בשבילך שילוב של ביזנס ופלז’ר”, כתב לי….

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 16.04.2015
בדף הבית
4 תגובות

מאת: יעל שמש
היה זה מנשה הס שהפנה את תשומת לבי למרתון התנ”ך. “יהיה זה בשבילך שילוב של ביזנס ופלז’ר”, כתב לי. ובאמת, כאשר ראיתי במה מדובר – ריצה בעקבות ריצת איש בנימין שעליה מסופר בשמ”א דאישאי, הבנתי מיד שזהו מרתון שאני חייבת להשתתף בו. הודעתי על כך למאמני, אילן פריש, שהכין לי תכנית אימונים בהתאם (תודה, אילן!). ומדוע חשתי שהמרתון הזה הוא בגדר חובה עבורי? אני מרצה לתנ”ך באוניברסיטת בר-אילן, מזכירה את ריצת איש בנימין בשיעורים ולאחרונה אף כתבתי מאמר על ריצה במקרא. חלקו העיקרי של המאמר עוסק בשלוש ריצות בספר שמואל, וריצתו של איש בנימין היא הראשונה שבהן (שתי האחרות הן ריצת עשהאל במרדף אחר אבנר – שמ”ב ג וריצת הבשורה של הכושי ואחמימעץ– שמ”ב יח).
על קצה המזלג על ריצה במקרא
במקרא מסופר על ריצות רבות, והראשונה שבהן היא ריצתו של אברהם, שבגיל 99 רץ לקראת המלאכים שנדמו בעיניו כאנשים כדי להזמינם להתארח אצלו (בר’ יח). מבחינה מגדרית – גם נשים רצות במקרא, למשל רבקה שרצה לבאר להשקות את הגמלים ורחל שרצה לביתה לספר על פגישתה עם יעקב ליד הבאר. מהמשל שנשא ירמיהו “כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים” ניתן אולי ללמוד על התקיימות תחרויות ריצה בישראל המקראית. התנ”ך מקשר בין ריצה ובין כוח כפי שניתן לראות למשל בדברי נביא הנחמה: “וְקוֹיֵ ה’ יַחֲלִיפוּ כֹחַ; יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ” (יש’ מ 31). הקשר שבין ריצה ובין כוח וכן בין ריצה ובין השגחה פרטית מאת ה’ עולה גם ממזמור תודה המיוחס לדוד, שבו הוא מספר כיצד הוא רודף אחר אויביו וגובר עליהם: “מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת… תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי” (שמ”ב כב 34–37) דברי המשורר מגלים מודעות לחשיבותו של הצעד הרחב כאמצעי להגיע למהירות גבוהה.
ריצה מביעה שירות נאמן (למשל, ריצת אברהם וריצת רבקה), דחיפות, להיטות, וכמובן שיש לה תפקיד גם במלחמה – ריצת תבוסה ומנוסה לעומת ריצת ניצחון ומרדף אחר האויבים.
ריצת המנוסה של איש בנימין
ריצתו של איש בנימין היא ריצת מנוסה ותבוסה והקשרה טרגי: בני ישראל הובסו בידי הפלשתים, נפלו מהם שלושים אלף איש ובהם חפני ופנחס, שני בניו המושחתים של הכהן הזקן עלי (כפי שניבא איש האלוהים שיקרה בתוכחתו את עלי – שמ”א ב 34) וארון האלוהים נשבה בידי הפלשתים. את כל בשורות האיוב הללו בישר איש בנימין שנס מן המערכה מאבן העזר (המזוהה עם ראש העין) ועד שילה. שם פגש בעלי, הכהן העיוור בן התשעים ושמונה, שציפה בחרדה ליד שער העיר לידיעות משדה הקרב. כאשר שמע על שביית הארון נפל מכיסאו, שבר את מפרקתו ומת. גם כלתו של עלי, אשת פנחס, מתה כתוצאה מהבשורה המרה, שגרמה ללידה מוקדמת שלה שבמהלכה מתה.
ואילו כעת – ריצת ניצחון!
כמה שונה ריצתו הטרגית של איש בנימין מהריצה שרצנו במרתון התנ”ך. חשתי שחבריי ואני עושים היסטוריה כאשר אנו רצים בשבילים שבהם רצו אבותינו. אך הפעם אין זו ריצת תבוסה ואיננו נושאים בפינו בשורות איוב. זוהי ריצת ניצחון לכל אחד ואחת מאתנו. ניצחון על התווי הקשה, על המשברים שארבו לנו בדרך, על העייפות ועל המחשבות השליליות המתגבנות במהלך הריצה.
ואת הדברים הללו כתבתי בלא כל קשר לפוליטיקה. לתפיסתי, לריצה אין גבולות.
חסדים בדרך ושמחת הסיום
תווי הריצה היה אמנם מאתגר יותר מכל מרתון שבו השתתפתי עד כה (כולל מרתון ירושלים והמרתון המדברי באילת), אך חסד גדול נעשה עמנו בדמות מזג האוויר שהיה הטוב ביותר שיכולנו לייחל לו. יום לפני המרוץ נחת על ארצנו שרב (ובימים שאחריו – ארובות השמים נפתחו) אך בזמן המרוץ היה קריר, השמים היו מעוננים והשמש כלל לא הפציעה. ובמרוץ באזור חשוף כמו מרתון התנ”ך יש לכך חשיבות כפולה ומכופלת. הארגון היה למופת, תחנות המים היו בפריסה נדיבה, כל 3–4 ק”מ, והנוף המרהיב פיצה על הקשיים שבעלייה. לא אשכח לציין את חסד הירידה בת חמשת הקילומטרים מאוניברסיטת אריאל, הפוגה מבורכת מקשיי העלייה. ולסיום, כמה מרגש היה להגיע לשער הסיום לאחר העלייה המייגעת לשילה. המדליה שבה זכו משתתפי כל המקצים היא לדעתי המדליה היפה ביותר שקיבלתי עד כה ובנוסף רצי המרתון המלא זכו להיות מוכתרים בכינוי “איש בנימין” ואף הוענקה לנו “תעודה” בדמות לוח מחרס הנושא כיתוב זה. יהי רצון שנבשר רק בשורות טובות!
מרתון התנך-סיום
מרתון התנך-קילומטר אחרון
מרתון התנך-על הפודיום-מקום שני כללי
 
 
 
 
 
 

תגובות על "מרתון התנ"ך – ריצת איש בנימין, והפעם ריצת ניצחון"

4 Comments

כתיבת תגובה