מעבר לקצה

ברחוב היה קר, שקט ויפה באופן עוצר נשימה. יום חורף מושלם ,סוף סוף הגשם פסק ויכולתי לרוץ מבלי להרטיב את הנעליים, ובלי…

מאת: שוש בלייכמן
בתאריך: 29.01.2020
בלוג בנושא ריצה זה החמצן שלי
0 תגובות

ברחוב היה קר, שקט ויפה באופן עוצר נשימה. יום חורף מושלם ,סוף סוף הגשם פסק ויכולתי לרוץ מבלי להרטיב את הנעליים, ובלי לקבל מקלחת מכל מכונית שנוסעת לתוך שלולית. כיף אמיתי !!

הנוף מהמם אחרי הגשם, הכל נקי, מבריק ,הטבע , העצים והים נראים כאילו מעולם אחר. בקרוב, החום יחזור וישרוף את כל הטוב הזה, אבל בינתיים, אפשר ליהנות.

רצתי בכיף, יותר משעה ואז הרגשתי שהשלפוחית לוחצת. זה לא קורה לי כמעט אף פעם, ואם קורה, אז יש לי “מקומות” . אבל לא הייתי בשום מקום כזה, והשירותים הציבוריים הם במרחק של כ- 4 קילומטר. המשכתי לרוץ, אבל הרגשתי שאני כבר “מעבר לקצה” בכל מקום היו אנשים, לא הרבה, אבל היו. הגעתי לחורשת אקליפטוסים קטנה, ועצרתי מאחורי עץ גדול, שהצליח להסתיר אותי, כך האמנתי. פתאום שמעתי ענפים נשברים, כאילו מישהו הולך, אבל לא היה אף אחד. בכל זאת משהו זז בשיחים, צעדים קטנים… התכופפתי קצת, וראיתי חתול גדול, צמוד לקרקע, מסתכל עלי, עם עיניים גדולות ועגולות, כמו פנסים, פוחד קצת אבל מסתכל אלי בריכוז. אני כבר  מזמן הייתי ” מעבר לקצה”, אז זהו, חתול או לא, עשיתי את שלי !! איזה כיף !! איזה שחרור !!  החתול הסתכל בפליאה בפלא שהתרחש מול עיניו, אבל לא זז. הגיע הזמן להמשיך לרוץ.

והמשכתי. בדרך פגשתי בחור שרץ גם, ושאל אם אני כבר רצתי את “המסכמת ואת הארוכה”. בטח, אמרתי לו. האמת ,אני לא רצתי יותר מ-25 ק”מ, אבל כל אחד ו”הארוכה” שלו. ואצלי, “המסכמת והארוכה” הם אותה ריצה בדיוק. לא שתי ריצות נפרדות. הרי רצים בשביל הנשמה, לא ככה ? ראיתי בעיניים של הבחור שהוא מאוכזב ממני, אז אמרתי לו, שאת ריצת “הנפח”, רצתי במרתון טבריה.” 42 ק”מ זה יותר מדי”, החליט.

מה לעשות, זה מה שיש. אלו הק”מ שיש לי ברגליים, ואם זה אני ארוץ מרתון . ככה מתחילים שנה.

טבריה, ארץ ים המלח, תל אביב ואולי, לקינוח, ירושלים. בלי נדר !!

נפגש במסלול, שוש

כתיבת תגובה