מדלגת למרחקים ארוכים

“צריך להמתין לפחות 6 חודשים בין מרתון למרתון״ אם מישהו היה אומר לי לפני קצת יותר משנתיים וחצי שהמשפט הזה בעל משמעות…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 21.08.2014
בדף הבית
7 תגובות

“צריך להמתין לפחות 6 חודשים בין מרתון למרתון״

אם מישהו היה אומר לי לפני קצת יותר משנתיים וחצי שהמשפט הזה בעל משמעות כלשהי ושאשבור אותו לרסיסים מאוחר יותר, ככל הנראה הייתי מתפקעת מצחוק, מסתובבת והולכת. הזוגיות המפוקפקת שלי עם עולם הריצה החלה לפני קצת פחות משנתיים וחצי. ליתר דיוק, פעילות ספורטיבית תמיד הייתה חלק מהעולם שלי, אבל התעסקות בספורט באופן יומיומי (כשבלי ששמים לב עולם המונחים, שעות השינה ומה אוכלים ומתי מתחילים להסתובב סביב הריצה), החלה כשהתחלתי להתאמן למרתון ברלין, אי שם בסוף שנת 2011.

אני ליאת ואני אוהבת לרוץ. והרבה. בינתיים הספקתי לרוץ 3 מרתונים ואולטרה-מרתון ואני בדרך לאחד נוסף עוד קצת פחות מחודש וחצי. לשאלה מה מביא אותי לכתוב, אין לי תשובה חד משמעית אבל ככל הנראה זה כדי ״להוריד״ את הספורט אל העם. אני שמה לב לתגובה חוזרת של השתאות ברגע ששומעים על סוג הפעילות שאני עושה, והשאלה שתמיד חוזרת על עצמה היא: ״איך עושים את זה?״. בגלל ובזכות הדרך הארוכה שעברתי (ואני עדיין בדרך) אני אומרת חד משמעית:

[highlight]הכל בראש. ‫אז נכון, להיות ספורטאי עלית צריך עוד כמה דברים כמו גנטיקה מוצלחת ולהתחיל מספיק מוקדם, אבל על מנת למתוח את גבול היכולת ולהגדיר אותו מחדש צריך רק להחליט שרוצים. [/highlight]

מרוץ האולטרה שאני מתאמנת אליו בחודשים האחרונים הוא אחד המקצים ב-UTMB. ה-UTMB (Ultra Trail du Mont-Blanc) הוא אחד ממרוצי השטח המפורסמים באירופה. הוא מחולק למספר מקצים שהמטרה בסופו של דבר היא להקיף את הרי האלפים. אני משתתפת במרוץ “הקצר”: “רק” 53 ק”מ עם 3300 טיפוס ולכן הריצות במקומות הזויים בארץ לרבות טיפוסים שונים (מי שחשב שניתן להגיע לפסגה בצוק מנרה רק באמצעות הרכבל, שיחשוב שוב).

בשבועות האחרונים אני נמצאת בשיא האימונים: כמעט כל סוף שבוע במקום אחר בארץ: בין היתר: הר חורשן, יער קדושים, הר איתן, צוק מנרה… אם לא הייתי צריכה לרוץ שם כנראה שגם אם היו מראים לי את המקומות על המפה, עדיין לא הייתי מבינה איפה הם. אם מנסים למצוא מכנה משותף למקומות שאני רצה בהם לאחרונה, ניתן לראות באופן חד משמעי שמדובר בטיפוס (כאמור, בסופו של דבר אני צריכה להצליח לרוץ בטיפוס מצטבר של 3300). ריצה ארוכה במישור פחות תתרום לאולטרה מרתון שאני מתאמנת אליו. יש קשיים בדרך, ובעצם, איך אפשר שלא יהיו?

עייפות מצטברת, שרירים שונים שמתעוררים כל פעם וצועקים שהם לא מרוצים מהעומס, חברים ומשפחה שמשלמים את המחיר, בילויים שמסתיימים בשעות שבהן בדרך כלל רק מתחילים להתארגן לצאת והתחושה הכללית שאחרי הסופשבוע שמתאמנים בו בטירוף, צריך סופשבוע כדי לנוח. עם זאת, יש תופעות לוואי משעשעות: פתאום השעה 09:00 בבוקר הופכת להיות סוג של צהריים, המדף של בגדי ה-Dry fit מתחיל לעלות על גדותיו ומבינים שיש יותר בגדי ספורט מאשר בגדים “רגילים”, ומתחילים לספור כמה גרם חלבון אוכלים ביום ולא קלוריות… הדבר המרכזי שעולה פעם אחר פעם הוא נושא פריצת הגבולות וכל המשתמע ממנו.

לעניין הבחירה לעבור ממרתון לאולטרה מרתון ולרוץ שניים ברצף, כנראה ש״ההמלצה״ לחכות 6 חודשים בין מרתון למרתון פחות רלוונטית כשמחליטים לרוץ 2 אולטרות בפער של 4 חודשים. מה אוכלים ואיך שומרים על מסגרת שתאפשר את האימונים האלה והמשמעות של פריצת גבולות עבורי– אספר בהמשך 🙂

נכתב על ידי ליאת נתנאל.

תגובות על "מדלגת למרחקים ארוכים"

7 Comments

כתיבת תגובה