…טל איתנו כל הזמן גם בריצות מחייך מלמעלה …/ ורד ערוסי

כאשר רואים את יריב, גם בלי הכרות קודמת, מיד מבינים שמדובר בבן אדם מיוחד וערכי, יש לו אור אחר בעיניים והוא ניחן…

מאת: מרתון ישראל
בתאריך: 11.08.2019
בלוגים
0 תגובות

כאשר רואים את יריב, גם בלי הכרות קודמת, מיד מבינים שמדובר בבן אדם מיוחד וערכי, יש לו אור אחר בעיניים והוא ניחן בקפיציות מיוחדת שכזאת אשר גורמת לו לנוח בקושי. מזהים זאת מיד, הוא עובר מאדם לאדם, בודק שכולם בסדר, מקדיש זמן לכל רץ אשר הגיע לכבד את טל שלו בריצה שהתארגנה לזכרו ומעודד כל אדם אשר מראה מעט עייפות במסלול תוך שהוא מחזיק רמקול עם מוזיקה שמחה ומחייך לכולם.

כשאני שואלת אותו מה משאיר אותו כל כך אופטימי הוא עונה לי “המשפחה שנשארה והידיעה שטל היה רוצה שימשיכו לחיות בצורה הכי טובה מבלי לסבול את פטירתו, הוא לא היה רוצה שאף אחד יסבול בגללו”.

הסיפור של יריב מרקו (45), נשוי לאושרת ואב לעוד שתי בנות בנוסף לטל, דניאל (16) וכרמל (10) הוא סיפור לא פשוט כלל. את טל בנם בן ה12 במותו, איבדו לפני שנה ב- 31.7.18 ממחלת הסרטן. לטל היה סרטן בראש שנקרא גליובסטומה והוא גידול בעל דרגת הממאירות הגבוהה והאגרסיבית ביותר. הוא נפטר לאחר ששנה שלמה נלחם במחלה בכל העוצמה. בנוסף לטל, גם אושרת חלתה בסרטן בפעם השנייה וכך מצא את עצמו יריב מתמרן בין כולם.

טל היה ילד צנוע, אהב מאוד לעזור, יריב נזכר איך טל עזר לו בכל מטלת בית. תמיד כיבד את האחר, אהב מאוד את חבריו, המקצוע שהכי אהב ללמוד היה אנגלית ואהבתו הגדולה והדבר המרכזי בחייו היה כדורגל, הוא שיחק במטה אשר ואהב מאוד ללכת למשחקים, הוא אהד את קבוצת מכבי חיפה בארץ ואת ריאל מדריד בעולם והשחקן שהעריץ היה רונאלדו.

ליריב ישנן חווית רבות מתקופת המחלה של טל אבל ישנה חוויה אשר זכורה לו חזק מכולן, כזאת שגורמת לו להרגיש צער עד היום: באחד הימים פנה טל ליריב ואמר לו “אבא אני מכיר אותך כבר ארבעה חודשים” את יריב זה בלבל, הרי טל כבר בן 11, יריב הרגיש כמו חרב ארוכה שננעצת לו בלב כי ידע שמה שילדים אומרים זה בדיוק מה שהם חושבים, הוא הבין שבתור הורה, בשל עבודתו האינטנסיבית בחיים הוא איבד את הזמן החשוב הזה של גידול הילדים והזמן איתם בבית ורק כשטל חלה הוא היה איתו ולא עזב.

“אני מאוד אוהב לרוץ, זה עושה לי טוב וגם זמן איכות עם עצמי”

השינוי הגדול והריצה פגשו את יריב לפני 5 שנים וחצי.

במשך שנים יריב אשר שקל כ-130 קילו ניסה את מזלו בכל מני דרכים להורדה במשקל, אם זה דרך דיאטות שונות וקשות, כדורים שמשפיעים על הרעב וכדומה, אך ללא הצלחה. ואז, למרות הפחדים בתוכו אחרי ששמע על הרבה מקרים שהסתבכו וחלקם גם נגמרו במוות, אסף את עצמו והחליט שהוא רוצה לעבור ניתוח קיצור כיבה כמתנת גיל 40, בעקבות כך גם התחיל לרוץ, לאכול בריא ונכון יותר והיום הוא שוקל כ-80 ק”ג.

הרעיון לגבש קבוצת ריצה הגיע מהסיבה שטל מאוד אהב שאביו נהנה ממשהו, היה לטל חשוב שיריב יעשה דברים למען עצמו, בעיקר בתקופה שהוא טיפל בו, אבל שם למעשה לא היה לו זמן וכשטל נפטר יריב הבין שדרך אהבתו הגדולה לריצה יוכל להנציח את טל ולהפריח חיים.

“כשאני רואה את טל מתנוסס על מאות רצים ואת חלקם אני אפילו לא מכיר, זה נותן לי תחושת סיפוק ענקית”

כשאני מבקשת מיריב לתאר לי את התחושות אשר עוברות עליו כאשר מתכנסת קבוצת רצים לרוץ עם טל הוא עונה לי שהתחושה שלו לא תצליח לעבור דרך הכתוב לעולם. “כאשר אני רואה את טל מתנוסס על מאות רצים ואת חלקם אני אפילו לא מכיר זה נותן לי תחושת סיפוק ענקית”.

עוד מציין יריב שלאחר הריצה, כשהרצים יושבים בבתי קפה  עם חולצות ובהן תמונתו של טל זה מסב לו אושר גדול. בכל מרוץ רשמי של הקבוצה יריב מכין לרצים חולצות עם תמונתו של טל ועוברי אורח אשר לא מכירים אותו, מתעניינים בילד אשר על התמונה, שואלים על סיפורו וכך אנשים נוספים נחשפים אליו ואל הקסם אשר היה לו.

יריב הבטיח להמשיך ולעשות זאת.

הרבה פעמים בסופה של כתבה נשאלת שאלה ” מה אתה מאחל לעצמך להמשך?”

הפעם יריב, אעשה זאת הפוך ואאחל אני לך ולמשפחתך שתהיו בריאים תמיד ויהיה בכם הכוח להמשיך בעיסוקי הריצה, הקבוצה והנצחת טל, כי אני יודעת שכמו שאני קיבלתי מכם המון, כך גם יקבלו אנשים נוספים ברגע שיחשפו אליכם ואל הקסם והאנרגיות הקיימות בכם.

כתיבת תגובה