חלומות באמצע ריצה / לירון תמם

לכל אחד מאיתנו יש (חלומות באמצע ריצה) מחשבות שונות במהלך הריצה, אני מניח שהן שונות בחלקן גם כתלות במה שקורה בגוף באותו רגע,…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 26.07.2016
בדרך למרתון ווינר טבריה חושבים על החיים
0 תגובות

לכל אחד מאיתנו יש (חלומות באמצע ריצה) מחשבות שונות במהלך הריצה, אני מניח שהן שונות בחלקן גם כתלות במה שקורה בגוף באותו רגע, מה שמתרחש במסלול סביבנו, חלקן בוודאי קשורות לקצב, לדופק ולמצב הרגליים. בספרה שאיננה קשורה לעולם הריצה, אפשר להניח שהמחשבות קשורות לעבודה, משפחה, קבוצת כדורגל, ובטח יש מי שחושב על הארוחה שתבוא אחרי הריצה או על מה שהוא שמע בחדשות אתמול. 
שמתי לב כשאני רץ, וזה לא משנה אם אלו ריצות קצרות, ארוכות, קלות או מהירות, המחשבות בדרך כלל חולפות מהר. קשה לי להתרכז הרבה זמן במחשבה מסוימת אשר איננה קשורה למשהו מתחום הריצה ,אלא אם אלו מחשבות שקשורות לריצה. לא פעם אני מנסה לנהל שיחות עם עצמי תוך כדי ריצה בשביל להגיע לתובנות בדברים מסוימים אך מהר מאוד אני מוצא את עצמי חושב על משהו אחר, אולי בתת מודע אני משעמם את עצמי ואולי אני מגיע מהר מדי להסכמות ועובר הלאה. כשאני חושב על הריצה עצמה, על קשיים או על הצלחה, קל לי יותר להתרכז במחשבות.
כך זה גם כשאני חולם בזמן הריצה. חלומות בהקיץ שנראים ברורים לחלוטין, כאילו הם מציאות, זה כאילו אני לא נמצא במסלול ריצה אלא נמצא באמת במקום בו אני חולם להיות. הריצה נותנת את הדרייב לחלום, אך זה הדדי והחלומות גם מדרבנים אותי בזמן הריצה. לפעמים בשביל הפוש האחרון או בשביל להתמודד עם הקצב האחיד של הריצה,מה שעוזר לי זה לדמיין משהו גדול ועוצמתי, משהו רחוק שיניע את הגוף לעשות בשארית הכוחות את הצעד הנוסף. גם בשביל לסיים ולא להפסיק לפני קו הסיום וגם בשביל לעמוד בזמנים או בשביל לשבור שיא. אולי לפעמים האדרנלין זקוק גם הוא למשהו שידחוף אותו, אז מדמיינים דברים גדולים, חלומות אשר אולי לא נצליח להגשים אז לפחות הם יצליחו להניע אותנו עוד צעד קדימה. רק אל תתנו לחלומות לקחת אתכם יותר מדי רחוק, לא רק בגלל שאתם עלולים להתאכזב כשתגלו שאתם עדיין במציאות, אלא שלפעמים כשנכנסים אל תוך חלום בזמן ריצה, מאבדים את תחושת הקצב, ומגלים שהאטנו ללא סיבה, אז החלום לא עשה את מה שהיה אמור לעשות.
לפני שאספר לכם כאן על החלומות שמלווים אותי. אני חייב לומר, המאמר נכתב בעקבות פרק שקראתי בספרו של יוסי ריבלין, “42 ק”מ” (מומלץ בחום). בפרק הוא מתאר חלום על ריצה, נזכרתי בפרק הזה כשחשבתי על החלומות שלי בזמן ריצה, והחלטתי לשתף אתכם בהם. אל תחפשו כאן אמירה גדולה, גם לא מסר מיוחד. בסך הכל חלומות.
החלומות שמלווים אותי בריצה
שלושה חלומות עיקריים מלויים אותי בריצה, אני מודה ששניים מהם מלווים אותי עוד הרבה לפני שהתחלתי לרוץ אך בזמן שאני רץ הם מקבלים אפקט אחר, אולי בזכות הריצה. החלום השלישי מלווה אותי למעלה משנה, אליו נגיע אחרון.
בחלומי אני עם ספרינגסטין על במה אחת
לירון-תמם-ספרינסטין---חלומות-באמצע-ריצה
אני חושב שמיליון פעם חלמתי את החלום הזה, למעשה בכל פעם כשאני מאזין להופעת האיחוד של ברוס ספרינגסטין עם ה-E סטריט בנד משנת 2000 בניו יורק, אני מדמיין את עצמי עומד שם על הבמה שר ומנגן. למען הסר ספק, אני לא יודע לנגן ואני גם לא זמר, אבל אני מניח שמרבית אלה שחולמים לשיר יום אחד על במה, הם לא באמת זמרים. כשאני מקשיב למילים ולצלילים, אני לא יכול שלא לצלול אל תוך החלום הזה. הנה אני עומד במדיסון סקוורר גארדן ושר עם הקהל, למרות שזה יכול להיות נחמד גם אם ההופעה תהיה בבארבי מול קהל מקומי. היתרון בחלום כזה הוא שניתן ליהנות ממוזיקה טובה, כזו שמעירה כל שריר בגוף, כזו שבאמת נותנת פוש ועוד פוש בזמן הריצה. ובשירים מהירים ורועשים אפשר ממש להרגיש את הגוף זז באותו קצב ממש עם הגיטרות והסקסופון.
 
שלשה בשנייה האחרונה
לירון-תמם---חלומות-באמצע-ריצה
מאז שהייתי ילד חלמתי להיות שחקן כדורסל. בילדותי הייתי ארבע שנים בבית הספר לכדורסל של הפועל חולון, עד שהגיע הרגע בו מוציאים לילדים כרטיסי שחקן, הקבוצה לא עשתה לי והבנתי את הרמז בעצמי. הרי אני לא גבוה ולא מהיר, אז שחקן כנראה לא אהיה. זנחתי את המשחק ונשארתי צופה. אין הרבה דברים יפים יותר בספורט מאשר שלשת ניצחון או חסימה בהגנה.
בזמן שרוב הילדים חלמו (אני חושב) להיות מראדונה אני חלמתי להיות מיקי ברקוביץ’, לארי בירד או צ’ראלס בארקלי, בין היתר התקבע אצלי חלום שאני לובש את המדים של ניו יורק ניקס, וזוכה איתם באליפות. מי שמכיר את ההיסטוריה של הניקס יודע שהסיכוי שהם יזכו באליפות הוא בערך כמו שאני אלבש את המדים שלהם במשחק רשמי, למרות שבמקרה שלהם באמת קיים סיכוי שהם יעשו את הטעות וישלמו לי כסף בשביל לשחק בשירותיהם.
בכל מקרה, החלום הוא תמיד אותו חלום כמו שאומר השיר: משחק שביעי במדיסון סקוור גארדן מול לוס אנג’לס לייקרס. לא שיש לי משהו נגד הקבוצה מאל איי, פשוט בעיניי זה המשחק האולטימטיבי- מזרח ארה”ב נגד מערב ארה”ב, הקולנוע המתוחכם מול הוליווד, ספייק לי מול ג’ק ניקולסון. בחלומי אני קולע את שלשת הניצחון ומביא לניקס אליפות ראשונה אחרי 40 שנה של שיממון ושומע את הקהל שואג בלי הפסקה. יש לי הנחה שרמת האדרנלין של שחקנים ברגע כזה נמצאת באותה רמה, כמו של מי שרץ ושובר שיא, אפילו אם זה מרוץ מקומי.
ושוב חוזרים לטבריה
מרתון טבריה 2016 - לירון תמם 2אפילו בימים חמים ולחים אלו, רחוק מאותו מזג אוויר גשום שתפס אותנו בסיבוב הראשון ואולי בגלל זה, אני מדמיין בכל ריצה טובה את קו הסיום של מרתון טבריה. למעשה אני מתחיל את החלום שלי עוד הרבה קודם, מדמיין את הנסיעה לשם, הערב שלפני, ואז אני מגיע לדמיין את ה-200 מטרים האחרונים. לפעמים אני מתחיל בקילומטר ה-38 (כשהריצה קשה) אחרי זה כל עץ, שער או עמוד בדרך, הם בשבילי כמין סימן, כאילו מדובר בנקודת הסיום ואחרי שאני חוצה אותם זה מרגיש כאילו שסיימתי סיבוב שלם. בחלומי, המטרים האחרונים שונים מהדבר האמיתי כמו שאני זוכר אותם מהסיבוב הראשון.אני מדמיין  שאני מסוגל לתת ספרינט, לראות את השעון ולהבין שעמדתי בזמן שהקצבתי לעצמי ואז אני קופץ משמחה, אולי אפילו יותר מזה. אני יודע שאין סיכוי שאצליח לקפוץ משמחה, אפילו לא לעמוד כמו שצריך אחרי ריצה של 42 קילומטר, לשמחתי זה רק חלום ואני יכול לעשות בו מה שאני רוצה.
אז אני חולם הכל, איך אשתי מחכה לי בקו הסיום, ואני עומד ומתרגש כשאני מספר לה שעשיתי את זה כמו שרציתי, ואז אני מדמיין שקט מוחלט, שלווה רציפה. זה לא כמו לנגן את BORN TO RUN במדיסון ובטח לא כמו לקלוע שלשת ניצחון בשנייה האחרונה, אך זה גדול מספיק כי זה יותר קרוב למציאות. את זה אני יכול להרגיש, את החלום הזה אני יכול בסוף גם להגשים.
אז אלו החלומות שמלווים אותי בריצה, וכמו ששרה להקת אלג’יר, “החלומות שלנו הם הסיפור האמיתי”.
 
תמונה אישיתמאמר מאת לירון תמם ,
כותב תוכן עצמאי לאתרי אינטרנט, בעל אתר שירים חדשים פרי עטו.
לכל הכתבות של לירון תמם.
לכל הכתבות: בדרך למרתון ווינר טבריה חושבים על החיים

כתיבת תגובה