התבוננות פנימית, 4 ימים לפני…

ארבעה ימים לפני, אז על מה אני בעצם חושבת כשאני חושבת…עוד ריצה, עוד אימון בדרך אל. מצד אחד ישנה התחושה שאני כבר…

מאת: ChenS
בתאריך: 29.12.2019
בלוג בנושא על חלומות ובעיקר על ריצה
0 תגובות

ארבעה ימים לפני, אז על מה אני בעצם חושבת כשאני חושבת…עוד ריצה, עוד אימון בדרך אל.

מצד אחד ישנה התחושה שאני כבר מזה רוצה להיות על קו הסיום, אבל מ-זה רוצה לסמן את הוי שעשיתי את זה, ומצד שני יש מעין “כיף” בלהיות ברגע שלפני, מרגישה מלאה, טעונה במלואה. עברתי תקופת אימונים מפרכת. נתתי עבודה, מחכה לרגע האמת.

זה מתקרב.

מזג האויר החורפי מלווה בשבוע שלפני, קר מהרגיל, גשום, הקימה והיציאה לעוד אימון היא לא פשוטה, גם פיזית וגם מנטלית. זה לא כל כך משנה אם זה מוקדם מאוד בבוקר או בערב, ההתמודדות נהייתה אותה התמודדות. לפעמים אני מדברת עם עצמי ואומרת “זה כמו לצאת לעבודה”, אני יוצאת כדי לגמוע עוד כמה קילומטרים, לעשות עוד כברת דרך בתכנית האימונים.

אני יוצאת מהשער, חושך, התחושה הראשונית על העור שבא במגע עם האוויר הקר של הבוקר היא חדה לפעמים קצת כואבת. השער נטרק מאחורי. חשוך וקר, כבר אמרתי? אני מתחילה ללכת. אין נפש חיה.

ההתמודדות עם הקור של סוף דצמבר, אוקיי, לא אסחף זה הרי לא קור של 4 מעלות או אפס, אבל עדיין לצאת בחשיכה ב 4 בבוקר, ב 7 מעלות, החתולים מסתכלים אליי ממחבואם במבט של “איזו משוגעת זו”, “מי זרק אותך מהמיטה עוד פעם?”

אני חושבת שמוקדם מאוד בבוקר זה יותר קר, יותר בודד, יותר מאתגר. נהג משאית הלחם שעובר אצלי בשכונה ב 04:30 כבר מזהה אותי לדעתי. בטוחה שאותן נפשות “הזויות” שאני פוגשת ב 04:30 גם כן כבר מזהות אותי, אני לא פחות הזויה מהם (כנראה). התימהוני על הספסל בטוח שאני מתחרה איתו מי יותר מוזר, אני או הוא.

כאשר ריח המאפים מהמאפייה השכונתית כבר נישא באוויר אני יודעת שזה הזמן להתחיל.

מפעילה את המוזיקה, להסיח את הדעת. “אל תחשבי על זה” “פשוט תבצעי” “עוד שעה את כבר אחרי זה”. ככה זה נהיה, התמודדות עם כל צעד.

היציאה המוקדמת לאימון בוקר, או לאימון אמצע הלילה היא עוד נצחון קטן בדרך.

 

4 ימים לפני, מתוחה כמו גומי, שנמתח ונמתח ממש עד הקצה.

הראש מלא במחשבות, הימים שעברו, תקופת האימונים, הארוכות הבודדות, האינטרוולים המעיקים, הטמפויים ההזויים, הולכים ומתכנסים לקראת מטרה אחת.

כתיבת תגובה