הכירו את: אלמוג גולדשטיין – עם חיוך ענק ולב מלא באושר

  אם לפני שנה הייתי מגיעה למגדת עתידות שהייתה אומרת לי “בעוד שנה את תסיימי חצי מרתון”, הייתי משאירה לה שטר מכובד…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 04.03.2016
הכירו את
0 תגובות

 
אם לפני שנה הייתי מגיעה למגדת עתידות שהייתה אומרת לי “בעוד שנה את תסיימי חצי מרתון”, הייתי משאירה לה שטר מכובד על השולחן, אומרת “תודה רבה” ועוזבת בדרמתיות, מסתכלת לשמיים ואומרת “ריבנו של עולם – אין תקווה”.
לפני שלוש שנים איבדתי את אבי.
אבי נפטר מהתקף לב אחרי אירוע ספורטיבי שהתרחש במגרש הכדורסל בקיבוץ בו אני גרה.
עולמי חרב עלי ברגע אחד מהיר.
בודדתי את עצמי מסביבתי ובהחלטה מהירה טסתי להודו.
כשחזרתי מהודו לא מצאתי את עצמי, לא הצלחתי להתמקד, לא הבנתי אם יש לי חלומות, מה האהבות שלי ובכללי לא הבנתי מי אני.
לקח לי שנתיים שלמות לנסות להבין למה דבר כזה קרה ואיך לכל הרוחות ממשיכים (יש דבר כזה בכלל?)
ככל שהחודשים עברו נהייתי יותר היפראקטיבית וחסרת סבלנות, השהייה בבית והישיבה עם שקית במבה מול הטלוויזיה רק משכו אותי מטה עוד ועוד.
 
יצאתי לשטח, ליער שליד ביתי, התחלתי לרוץ, סתם ככה להפיג מתחים, לפרוק תסכולים, אולי אפילו לבכות עם מוזיקה בלי שאף אחד רואה.
גיליתי שהריצה הפכה למעיין תרפיה, כמו דו שיח תמידי ביני לביני, ביני לבין הגוף השלי.
התחלתי לרדת במשקל וככל שעבר הזמן הדמעות שירדו על לחיי הפכו לאגלי זיעה והמבט הנבול הפוך למבט מורם וקשוח.
נודע לי שאגף הספורט במועצה האזורית דרום השרון מארגן לראשונה מרוץ:
2 ק”מ עממי, 5 ק”מ תחרותי, 10 ק”מ תחרותי.
לא ממש הבנתי מה הכוונה עממי להבדיל מתחרותי, גם ככה כולם רצים. אבל משהו הדליק אותי: הרעיון שאולי אני יכולה להשתתף באירוע של המועצה, ובפרט במשהו שנקרא “מרוץ”.
רגש עז געש בתוכי שאני מוכרחה לקחת חלק בדבר הזה.
 
יצרתי קשר עם צורי זוארץ, מאמן כושר מוסמך מהיישוב הקהילתי מתן, שמאחוריו מספר לא מבוטל של מרתונים, אולטרה מרתונים ו”איש ברזל”, כדי שאוכל להבין מה מצבי והאם אני בכלל מסוגלת להשתתף במקצה של 5 ק”מ.
אחרי שיחה קצרה קבענו אימון משותף, בסיומו של האימון התברר לי שרצתי 10 ק”מ.
צורי זוארץ הכין אותי מכף רגל ועד ראש למרוץ, דאג לי לנעלי שטח טובות, ביגוד מנדף זיעה (מה זה בכלל?), טיפים לתזונה ומערך אימוני הכנה עד למרוץ (בפועל שבועיים).
אלמוג-גולדשטיין-המרוץ-הראשוןהגעתי ליום המרוץ בליווי אחותי, נרגשת, מלאת חששות אך נחושה.
המסלול היה מהמם ביופיו, מוצל ברובו, מצד ימין הנחל, מצד שני קני סוף ומלמעלה עצי אקליפטוס ענקיים.
אני מתמכרת לתחושה ולפרפרים שמלווים אותי לאורכו של המסלול.
הלב דופק ויחד איתו מעסיקות המחשבות על איך אבא היה גאה בי אילו היה פה.
המחשבה שאחותי מחכה לי בסוף מצמררת אותי, אני מגיעה לקו הסיום, חוצה אותו בדמעות של אושר, חיוך ענק וצעקה חזקה “אבא זה בשבילך!”
כולם מוחאים לי כפיים ודוחפים לי ליד קרטיב ואבטיח, אני באופוריה מטורפת.
טקס חלוקת המדליות, אני מעופפת לגמרי, פתאום אני שומעת את הכרוז “מקום שני מספר 31 גולדשטיין אלמוג”.
רצה לפודיום ומקבלת מדליית כסף.
כשירדתי מהפודיום הרגשתי משהו ענק ממני, כמו בשירו של יובל בנאי “משהו בחיי עומד להשתנות”. משהו שאמר לי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי: פעילות גופנית, לרוץ, להשקיע, להעביר את התחושה הזו לכמה שיותר אנשים.
לגלות להם שאפשר, שאפשר לנצח.
אלמוג-גולדשטיין---נצחון
 
כהמשך לתחושותיי  נרשמתי לקורס מאמנים.
למדתי שלושה חודשים בקורס קיץ מזורז ונסקתי.
חודש לאחר סיום הקורס נרשמתי למרוץ גיא ע”ש גיא אלגרנטי ז”ל למקצה של 5 ק”מ וזכיתי למרבה הפתעתי במקום הראשון בקטגוריית הגיל.
לא היה לי ספק שאני במקום הנכון, במקום בו אני אמורה להיות.
 
 
ועכשיו, שנה אחרי המרוץ הראשון בחיי, כבשתי פסגה נוספת שמעולם לא דמיינתי שאגיע אליה:
מקצה של חצי מרתון.
וכעת, עם חיוך ענק ולב מלא באושר, אני אכן מסתכלת לשמיים ואומרת “ריבונו של עולם – תודה על הכל”.
תמיד יש תקווה, גם כשהכל מאוד מאוד חשוך ואפל. מותר להישבר, מותר לחלום, מותר להיות מאושר ובעיקר מותר להצליח וזה אף פעם לא מאוחר מדי.
 
300X250 השרון
מרוץ דרום השרון השני, “בסימן שומרים על הירקון”, יתקיים בתאריך 1/4/16 במתחם המועצה.
דרכי גישה נוחות, חניה מסודרת בחינם.
מרוץ שמתאים לכל הגילאים, לכל הרצים ובעיקר לאלו שאוהבים לרוץ במקומות קסומים.
לפרטים ניתן ליצור איתי קשר במייל almogig1@walla.com
אלמוג גולדשטיין

כתיבת תגובה