הכאב הוא בלתי נמנע. הסבל הוא ענין של בחירה.

על קורס למאמני ריצה למרחקים ארוכים – בית הספר למקצועת הספורט מאת ברוך סלפטר “אבל למה”?????????, זעקה אשתי, כשהיא נועצת בי עיניים…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 08.10.2015
בלוג
0 תגובות

על קורס למאמני ריצה למרחקים ארוכים – בית הספר למקצועת הספורט
מאת ברוך סלפטר
“אבל למה”?????????, זעקה אשתי, כשהיא נועצת בי עיניים מבוהלות, כשהשחלתי כלאחר יד, בערב אחד של ראשית נובמבר.
“נרשמתי לחצי מרתון בית שאן”. כצעד ראשון למחויבותי סימנתי ביומני קו ארוך והחלטי על יום שישי 5 בדצמבר “1/2 מרתון בית שאן” וכדי שלא אתחרט, אף נרשמתי למרוץ.
פרצתי בצחוק. התגובה לא הפתיעה אותי.
באותו יום בסביבות 11:15 השמיע הצ’יפ האלקטרוני שהיה מחובר לשרוכי נעלי ביפפפפפ כשעברתי דרך הקשת האדומה המתנפחת אשר סימן כי גמאתי את 21,195 המטרים של חצי המרתון הראשון של חיי.
לא ניכרה מסביבי התרגשות גדולה והכל היה אף כמעט אדיש. לא היו מים לחלוקה וכדי להרוות את צימאוני נאלצתי לגהור מעל ברזיה כשרגלי מבוססות בתוך שלולית מים ובוץ. בתחתית הארגז שהביאו מקיבוץ סמוך, נשארו רק כמה אשכוליות מרקיבות. בחולצות שחולקו לא נשארה המידה שלי והתקשיתי למצוא את המתנדבת שחילקה את המדליות. ככה זה כשאתה מגיע במקום ה-1551 מתוך כ-1,800 רצים אשר השתתפו באותו מרוץ.
אך אני חלפתי על פני נקודת הסיום בחזה מתוח. בצעדים “קלילים”. בשבילי חצוצרות הריעו, שטיח אדום נפרש לרגלי וקהל עמד מסביב וקיבל את פני בקריאות עידוד קצובות. על פני היה נסוך חיוך ענק ובעיני נצצו זיקוקי הדינור שנורו לכבודי. בפעם הראשונה בחיי סיימתי מרוץ חצי מרתון. ניצחתי. שיחקתי אותה בגדול. ועוד באיזה תוצאה!!! 2:17 ש’.
לא התחרתי באותו בוקר באף אחד מ- 1,800 רצי החצי מרתון או באחד מ-25,000 רצי מרוץ הלילה של  תל אביב שרצו סביבי. ההתמודדות היא אישית לחלוטין. היא נמדדת מול תחושת ההישג שלי ומה שקבעתי לעצמי כיעד לריצה הזאת. בשבילי העובדה שיכולתי לגמוא 21,195 מ’, במשך למעלה משעתיים, הכל בריצה ומבלי ללכת ולו צעד אחד קטן היתה הישג אדיר.
אז איך קרה שאחרי כשמונה שנים בהם אני רץ באופן כמעט קבוע ובשנים האחרונות אף השתתפתי בכמה מרוצים של 10 ק”מ, לקחתי על עצמי את המחויבות של מרוץ חצי מרתון.
20130904_181826
 
אז בואו נחזור להתחלה. אני סבא לנכדים ובמאי הקרוב ימלאו לי 63. אני עצמאי ועוסק בייעוץ בתחום המיסוי העירוני. הבנות שלי אומרות שכשאני מסתכל על חשבון ארנונה נדלקים לי סימני $ באישונים. אני אוהב לרוץ. אני מאוהב בריצה.
במשך כל אותן שמונה שנים בהן אני רץ, האימונים שלי היו שיגרתיים. מאד לא סדירים ולא שיטתיים. לא היתה לי מספיק משמעת, לא נחישות ולא מספיק התמדה.  הייתי מעביר שעות בשיחות פנימיות אני רץ היום? תמיד נמצא “התירוץ” המתאים. בחורף יורד גשם, מחשיך מוקדם מדי, קר מדי ויש הרגשה של אמצע הלילה. בקיץ הלחות הרגה אותי לא בא לי. וכמובן יש את הפתרון הנצחי של דחיה למחר. אז עם השקעה כזאת, מה הפלא שהמרחק של 10 ק”מ היווה בשבילי “כיפת זכוכית”. לא הצלחתי להביא את עצמי להגדיל את טווח הריצה ולא לשפר את הזמן.
הסופר היפני הנודע הרוקי מוראקמי כותב בהקדמה לספרו המדהים (והמומלץ בחום)  What I Talk About When I Talk About Running (על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה) כי כל פעולה, שגרתית ככל שתהיה, אם נחזור עליה מספיק תהפוך למקור להגיגים פילוסופיים ולמדיטבית. אז ברוח זו, נקל להבין כי בעיני, הריצה למרחקים ארוכים היא מטאפורה על החיים. היא דורשת הגדרת יעד בהירה, מחויבות, התמדה, נחישות, משמעת וגם גיוון באמצעים.

אז רבע שעה אחרי שנחשפתי לקיומו של קורס למאמני ריצות ארוכות במכון בית הספר למקצועת הספורט בתל אביב, ה’ אחר הצהריים, כבר הייתי רשום לקורס. למחרת, יום שישי, 26 באוקטובר בשעה 07:30 התיצבתי על מגרש האתלטיקה של תל אביב לבוש בבגדי ספורט.
קל להבין כי חיבבתי מיד את כל עשרים וששה חברי הקבוצה שעמדו שם מסביבי. סקרתי אותם בסקרנות. כולם היו רזים. הם היו בעיניי נחושים, בעלי משמעת עצמית חזקה ושותפים עמי באהבתם לריצה. הם היו בטווח גילאים רחב ושמונה מהם היו נשים. רובם, כמוני, לבשו חולצות ממרוצים שונים בהם נטלו חלק.
במשך הזמן אלמד להכיר כי הם מגיעים מכל רחבי הארץ מירושלים ובאר שבע ועד אבני איתן בצפון. הם עסקו בטווח רחב של מקצועות, מרביתם בתחומים שאינם קשורים לספורט מקצועי. היו ביניהם קציני משטרה, מתכנת, כלכלן, דיאטנית, יזם נדל”ן ומדריכת חדר כושר ומורה להתעמלות. רובם, כמוני, לא באו מתוך כוונה לעסוק בהדרכת ריצה כמקצוע. ואף אחד מהם לא עישן.
גם בתחום הריצה השונות היתה גדולה. אחת בכלל היתה מתחום הטריאתלון אחרים השאירו מאחריהם מרתונים ואף אולטרה מרתון אחרים גמאו 10 ק”מ בפחות מ-40 דקות. אחרים כמוני היו בעלי נסיון של 10 ק”מ בלבד וגם זה בתוצאה של סביב ה-60 דקות ל-10 ק”מ. אבל כאמור היתה לכולנו אהבה משותפת.
בהפסקות ישבנו בקפיטריה או בשמש החורפית הנעימה החלפנו חוויות על קימה בשעות שטרם הפציע השחר. החלפנו מידע על נעלים, ביגוד, הפוגות עצימות, הפוגות נרחבות וריצות נפח, משקאות איזוטוניים ושקיות אנרגיה. נושאי השיחה לא נגמרו לעולם. ההפסקות כן.
היה כיף לחזור שוב אל ספסל הלימודים. לקום מוקדם בבוקר, לפתוח קלסר ובו חוצצים לכל מקצוע. לרשום רשימות ולהסתכל בשעון מתי מגיעה ההפסקה. להתכונן לבחינות ולעבור במהירות על מספרי תעודות הזהות בחיפוש אחר הציון שלי.
20130904_175439
 
הקורס היה עבורי מקור בלי נדלה של מידע. בשיעורי הפיסיולוגיה המרתקים למדתי את מילות המפתח ומושגי היסוד ATP ו-CP. למדתי מה קורה בתוך התא כשאני צורך אנרגיה באופן מוגבר ומהם מקורות האנרגיה. מהי גליקוליזה אנארובית. איך נוצרת חומצת החלב ואיך הגוף מפרק אותה. מה הדרך היעילה להתאושש ממאמצים עצימים.
למדתי המון על תזונה. מה לאכול לפני פעילות. ולא פחות חשוב מתי וכמה לאכול אחרי. למה כדאי/לא כדאי לשתות קפה ומתי.
אבל בעיקר למדתי לרוץ. ידעתי כל יום יותר על איך וכמה. את הקורס מרכז וילם לאוקס. איש עם מבטא הולנדי, שמחת חיים, שעמד בסבלנות “בגן הילדים” אותו ניהלנו בכיתה. ובעיקר אדם הנראה כנהנה כל רגע מן החיים ויחד עם זאת איש מקצוע מדהים.
ממנו למדתי כי אין פתרון בית ספר להרבה מן השאלות. וכי המדריך הטוב ביותר שלך הוא אתה וגופך. “ואם ביום שלישי לא בא לך” זה בסדר ללכת הביתה לשתות קפה עם קרואסון או רצוי בירה. למדתי מתי לעבוד על נפח ובנית תשתית ומתי להתמקד על עצימות.
למדתי להכיר את אבני היסוד של שיטות האימונים. פארטלק, רצף נרחב – נפח, הפוגות נרחבות, ריצה בעליה, אך לא פחות חשוב תרגילי סגנון, תרגילי כח ושחרור, גמישות ומתיחות, שהיו חידוש ברפרטואר האימונים שלי. את כולם תרגלנו באצטדיון או על הדיונות מול רוח הים החורפית. במשך הזמן הסתדרו כל אלה כמו  פאזל לתמונה שלמה של תוכנית אימונים. את כל אלה התחלתי לשלב בתוכניות האימוניות השבועיות שלי.
במסגרת הקורס, השתתפנו גם בכמה מרוצים: פארק הספארי ברמת גן, מרוץ וינגייט וכן מרוץ אולגה בו הצלחתי לראשונה בחיי לרדת ל57 ד’ ל-10 ק”מ.
וכך יכולתי לקראת דצמבר להכין לעצמי גליון אקסל ובו פירוט האימונים על בסיס יום-יומי. ולהגיע למרוץ חצי מרתון בית-שאן מוכן מבחינה פיסית ומנטאלית.
קורס לריצות ארוכות:
http://www.sportacademy.co.il/course-14

כתיבת תגובה