בגיהנום יותר חם

גיהנום ע”פ מורפיקס – לפי אמונות אחדות, הגיהנום הוא המקום אליו נשלחים אנשים אשר חטאו רבות בחייהם, וכעונש הוטל עליהם להעביר את…

מאת: מרתון ישראל
בתאריך: 10.09.2013
בלוג ריצה
0 תגובות

גיהנום ע”פ מורפיקס – לפי אמונות אחדות, הגיהנום הוא המקום אליו נשלחים אנשים אשר חטאו רבות בחייהם, וכעונש הוטל עליהם להעביר את הזמן שאחרי מותם במקום הנורא מכל

גיל 15 לערך, בעוד אני שוקד על לימודיי בישיבה תורנית אי שם באזור ירושלים, ממש בימים אלו שבין כסה לעשור, הגיע רב, מקובל ידוע להרצאה בפני כלל תלמידי הישיבה. ימים של מתח עצום, חשבון נפש והתעלות פרטית של כל אחד ואחד שם. מי בחניקה ומי בסקילה? מי בחרב ומי במגיפה? מי ברעב ומי בצמא? בית המדרש מלא היה מקצה לקצה, ואורחים נוספים הסתודדו בעמידה בפתחי היציאה ובמעברים, ממתינים בציפייה להבעת האומר של הרב הגדול. הרב עושה דרכו מפתח הדלת הראשית בדרכו למקומו בבית המדרש, לקול תרועת התלמידים בשירה ובמחיאות כפיים קצובות: “אל תירא ישראל אל תירא (אה אה)”. מתיישבים, שקט מוחלט בקהל, הרב מכסה את אחורי ראשו בטליתו, עולה אל הדוכן וממלמל לעצמו מספר מילים יען כי מבקש רשותו של אלוהים להתחיל.

“למה אתה יושב בבית המדרש בגופיה?” מפצחת גערתו את השקט בנקל. ואנוכי מפוחד ומבוהל, מביט לצדדים ומוודא שהמילים היו מכוונות אלי, מחליט להמשיך בתפקיד הליצן ועונה לכבודו: “כי חם, כבוד הרב, חם”. הרב מניף את אצבעו לחלל האוויר, ושואג כאריה במבטא ימני אותנטי: “ב-ג-י-ה-נ-ו-ם יותר חם!”.

אנו נמצאים בעיצומם של ימי הקיץ החמים. חלק מאיתנו נמצאים בשיא ההכנות לקראת מרתוני הסתיו באירופה, או מנסים לשמור על שגרת אימונים סדורה ללא יעד זה או אחר. התסכול הגדול ביותר הוא ללא ספק להביט בשעון במהלך הריצה הארוכה או בסיומה ולא לראות את הקצב שאותו היינו רוצים לראות, שאליו אנו מכוונים. אנחנו מאבדים בטחון, ומתחילים בספקולציות עתידיות אודות יכולתנו הצפויות במרוץ המתקרב מצד אחד, ומצד שני מתרצים כל קושי במהלך האימון בכך ש”חם”.

אל לנו לתת למזג האוויר לבלבל אותנו. נתחשב בו, נתייחס אליו, ניתן לו את הכבוד המגיע לו אבל לא נאפשר לו לקבוע את יכולתנו.

בימים מעין אלו אני נוטה להתייחס לריצה הארוכה לא כאל “מבחן יכולת” אלא כלבנה נוספת בבניין הכושר שמטרתה הגדלת נפח המרחק השבועי ותו לא. אני יוצא אליה בהנאה, מקפיד על עצירות לשתייה ולצינון הגוף, ומתעלם ככל הניתן מקצב הריצה. את מבחני היכולת וההתמודדות עם הקצב המהיר אשאיר למהלך השבוע באימונים קצרים באופן יחסי, שבהם ההתמודדות עם החום קלה יותר. נכון, מנטלית קשה לנו להבין זאת, “איך אני אדע שאני מוכן בקצב ובמרחק הרצוי?” ולכן כפתרון אני ממתין במדרון אחורי בסבלנות, בודק את התחזית לעתים תכופות ומצליח למצוא לעצמי הזדמנות או שתיים ביום של מזג אוויר שפוי ללחוץ קצת יותר גם בריצה הארוכה.

אם בכל זאת החלטתם להתאבד וללחוץ בחמסין הבא עלינו לטובה (או לא) בסוף השבוע הקרוב, זכרו ושננו במבטא המתאים: “בגיהנום, יותר חם”.

גמר חתימה טובה,

מיש

לתגובות: mishaeldagan@gmail.com

[author image=”https://marathonisrael.co.il/wp-content/uploads/2013/08/עגגדש.jpg” ]מישאל דגן – קופירייטר לעט מצוא – שמות וסלוגנים לכל, “משמות גנאי לחמות ועד מלל על מצבות”. B.Ed בחינוך גופני, מאמן כושר גופני, מדריך אתלטיקה ומדריך שחייה. מאמן ראשי בקבוצת “ONO – פשוט לרוץ”, עורך עמוד הפייסבוק “רצים עילאיים ומתנשאים”. [/author]

 

כתיבת תגובה