אתגרים נועדו לנצח את הפחד

אתגר מתחיל ואתגר נגמר, והחיים והריצה מושכים אותנו הלאה, קדימה, אל האתגר הבא. טל הורוביץ בטור על טיפוס הרים ונצחון אתגרים כנגד כל הפחדים

מאת: טל הורוביץ
בתאריך: 08.04.2019
בלוג ריצה
0 תגובות

בפעם הראשונה שטיפסתי את צוק מנרה הרגשתי כמו מישהי שכבשה את האוורסט. למרות שהאתגר שבאמת פחדתי ממנו היה בירידה. אותו שביל תלול וטריקי שכל כך הרבה רוכבי אופני DOWN HILL שהכרתי מתארים כאתגר משמעותי, ואני בשתי רגליים מחליטה להעמיד את הרגליים שלי במבחן ריצה טכני?

משוגעת, שיהיה לך בהצלחה!” כתב לי חבר בערב לפני, כששאל בסקרנות לאן אני נוסעת בבוקר שישי, ולמה השעון המעורר שלי מכוון ל-3:00 בלילה.

היה משהו באתגר הזה, מפחיד אך ממגנט באותה הנשימה. עמדתי בחניון, מתחת להר העצום הזה והתחלתי לשנן לעצמי את המטרה שלי: אני רוצה לראות את העולם מהקצה העליון שלו. וכדי להגיע לקצה העליון שלו, אני צריכה לעבור דרך. ולא, לא היה לי צל של מושג מה הולך להיות בדרך הזו. אבל אולי בדיוק בגלל זה ניצבתי שם.

המוזיקה מתחילה איפה שהמילים נגמרות

(זו ההגדרה שלי למוזיקה. בעצם, זו ההגדרה שלי לחלק חשוב בחיים עצמם)

דני סנדרסון שר על ההולכים אל הלא נודע, הרבה לפני שחשבתי על אתגרים מהסוג הזה. אבל מה לעשות שהתחלתי לזמזם את השיר הזה תוך כדי ההתארגנות והיציאה מהאוטו כדי להתחיל לטפס? מה שכן, הייתי די שקטה באותו הבוקר, למרות שהייתי סופר ערנית ומרוכזת, אבל בעיקר חששתי, כי לא היה לי מושג מה עומד לקרות כאן בדרך.

היה קר, ומאוחר יותר היה חם. הדופק שלי היה בשמיים, ביחד עם השמש שכבר זרחה במלוא עוצמתה. שאלתי את עצמי בערך מאה פעמיםמה לעזאזל אני עושה פה?” אבל עניתי לעצמי מאה ושתיים פעמים שבאתי לכאן כדי לנצח!” וזה נתן לי את הדחיפה קדימה.

מאחורי ומלפניי היו חברות לקבוצה, חלקן כבר היו כאן, חלקן כאן פעם ראשונה כמוני, ולכל אחת ההתמודדות שלה, רגעי הקושי או הזרימה.

הדרך היתה ארוכה ואני חושבת שרגעי הקושי והתקווה היו פשוט אינסופיים. זה לא דמה לשום דבר שעשיתי עד אותו היום! צעד אחר צעד, ואז זה קרה, הגענו אל המרפסת של אלוהים.

האמת היא, שאין מספיק מילים לתאר איך נראה העולם כשמסתכלים עליו מהגובה. מי שהיה שם יודע בדיוק על איזו נקודה בדרך אני מדברת. למרות זאת, אני מתערבת עם כל אחד ואחת שהיו שם, שכל אחד רואה את העולם קצת אחרת, והאופק של אחד לא נראה כמו של זה שעומד לידו.

הסתכלתי למטה וראיתי את העבר שלי, גם הקרוב, בדגש על הדרך שעברתי בשעה האחרונה כדי להגיע לנקודת הגובה הזו. אבל גם הרחוק יותר, שנים לאחור שהשארתי בדרך, תחושות כישלון וחולשה שנשמטו ממני, ובמקומם אספתי לעצמי חוויות, מחשבות מעצימות ורגעי ניצחון עוצמתיים. ניצחון על כל הפעמים שלא סיימתי משהו שהתחלתי, ניצחון על כל אותם הפעמים שהרמתי ידיים כשהיה קשה, אולי קשה מדי ולא התחשק לי להתמודד עם הפחד, ראש בראש, ולנצח.

אבל כמו שאמרתי, פחדתי מהדרך חזרה למטה. בירידה מצאתי את עצמי מתמודדת שוב עם הפחד, הפחד ליפול, הפחד לא להצליח. אני חושבת שזה היה שילוב בין המחשבה שנפילה היא כישלון ומה יקרה אם אפול או אחליק (אגב – כלום…), רגעים מהעבר בהם האגו מקבל את תפקיד הניווט לבין רגעים מההווה בהם לאגו פשוט אין מקום.

תמיד יש עוד הר

האמת היא שהגעתי לשם כשהיה לי אפס נסיון, אבל מה יותר טוב מלקפוץ מאפס ל-750 מבשעתיים וחצי? עם האנשים הנכונים מסביב זה אפשרי, מאתגר, כיף וכן, תחושת הניצחון שווה את זה.

כשהגענו למטה, אחרי תהליך למידה מזורז בניהול משברים ופחדים, עמדתי ואמרתי משפט אדיוטי להחרידיש! ניצחתי את ההר!”
אז האמת היא שלא. לא ניצחתי את ההר, כי כשהסתכלתי לאחור, ולמעלה, הבנתי משהו חשוב – ההר עדיין שם, אני לא. אני כאן. ואיך אמר לי חבר יקר שלי? “ההר תמיד אומר את המילה האחרונה!”

יש משהו באתגרים שאנחנו מחפשים לעצמנו בכל עת, שגורם לנו להתפתח, להתקדם, לחשוב רחוק וגבוה ולהציב מטרות גם בחיים שמעבר לריצה. עבורי לפחות, הריצה והחיים מאירים על כיוון של התפתחות ויצירה עצמית מחודשת. בכל תקופה אני מציבה לעצמי יעדים קטנים וגדולים שבא לי להתמודד איתם, למצוא את נקודות התורפה שלי ולהצליח לפצח אותן.

ויש תמיד עוד הר לטפס עליו“, מקועקע לי על זרוע ימין, שורה משיר של מוקי.

ההר הזה, יכול להיות הצוק, פסגת החרמון, פסגת האוורסט או הרצון שהתעורר בי מחדש לשבור את השיא שלי בריצת 10 קמ, חצי מרתון או מרתון כביש.

לכל אחד יש את ההרשלו, המרחק שלו, האתגר שלובין אם הוא פיזי או מנטאלי, זה בכלל לא משנה. משנה הדרךוכשמגיעים ונוגעים בפסגה הזו, גם אם זה לרגע ולאחר מכן חושבים על הפסגה הבאה, הרגע הזה הוא הרגע בו ניצחת ואף אחד לא יכול לקחת ממך את ההישג הזה כי הוא שלך, והוא יישאר איתך כל עוד תרצה בו.

* טל הורוביץ. רצה למרחקים ארוכים, מאמנת ריצה וכושר. הכל אפשרי.
רוצים לנצח? הירשמו לאתגר החרמון >> 

כתיבת תגובה