איך בוחרים את האתגר הבא?

איך בוחרים את היעד הבא לריצה? ענת אהרונוביץ, שמלווה רצים רבים ליעד בבטחה, שמחה לחלוק איתנו את התהליך וכלל השיקולים שצריך להביא בחשבון בבחירת היעד הבר

מאת: ענת אהרונוביץ
בתאריך: 07.04.2019
בלוג
0 תגובות

אם אתם חלק מקהילת הרצים/רוכבים/ספורטאים חובבים, אתם בוודאי כבר יודעים ורואים כמה הרשת גועשת בסיכומים ופוסטים נלהבים סביב עונות המירוצים.

מלא תמונות יפות של אנשים מחייכים רצות על הפידים של כל מי שאי פעם התעניין באחד מהתחביבים הנ“ל. אנשים מזיעים בתמונות שכמעט וניתן לזהות דרכם את ריח החמיצות באוויר ועדיין לקנא בתחושות שהם מנסים להעביר אלינו: אנחנו מפוצצי אנדרופינים, בטוחים שאנחנו הכי יפים, כיף לנו ואין על החיים האלה דוט קום.

בואו נודה על האמת, מי מאיתנו לא רוצה כזה? ואם לדייק, כולנו רוצים להרגיש טוב עם עצמנו ולהרגיש שאנחנו עושים משהו (אחד, קטנטן) שהוא נטו עבור עצמנו, ואם זה יכול להגיע בשילוב של תמונת ניצחון וזיעה , מה טוב.

עונת מירוצי הכביש כבר מאחורינו ופנינו לעבר שיא העונה של מירוצי השטח, אקסטרימים יותר או פחות, עד הקיץ. בקיץ רובנו נצא לפגרה קלה, אם לא נרשמנו לאחת מהתחרויות בחו”ל, ונכין עצמנו לבניה של בסיס מחודש לתחילתה של העונה הבאה.

רגע לפני שתתמלאו בקנאה ותלחצו על ה- ENTER שלכם ליעד הבא, אני ממליצה לעצור ולהשקיע קצת יותר מחשבה בבחירה.

ראשית, לפני הכל תשאלו את עצמכם למה?

למה אנחנו כאן? מה זה משרת? מה זה נותן לנו לחיים? איך זה משפיע עלינו?

לפעמים אנחנו מאבדים את ה׳למה׳ ונסחפים אחרי הזרם, שם מאוד קל ללכת לאיבוד, בעיקר כי יש הרבה דגים בים.

לא תמיד היעד שבחרנו יהיה מותאם לנו פיזית, ויותר מכך, לא תמיד היעד שבחרנו יהיה מתאים לנו מנטלית ולאורח חיינו ואם נרשמנו רק בגלל שחברי לקבוצה החליטו, אז אנחנו בבעיה גדולה שתביא בסופו של דבר לתוצאה הפוכה ותחטיא את המטרה לשמה התכנסנו. זוכרים? ליהנות, לחייך, אנדרופינים, מזיעים וזה…

אם הצלחנו לענות על שאלת ה-“למה” זו כבר תחילתה של הדרך.

אחרי שהבנו עם עצמנו למה יעד מסויים חשוב לנו, לא משנה מאיזו סיבה ומה הוא היעד, אפשר להתקדם.

יעדים מתחלקים לשני מישורים:

  1. שיא אישי בזמן /קצב – הרצון לשפר זמנים אל מול עצמי, לדחוף את הגוף לשיפור ויעילות.
  2. שיא אישי במרחק – הרצון להגדיל את המרחקים מ- 5 ק״מ ל- 10 ק״מ, ל-חצי מרתון ומרתון והלאה.

    * בכוכבית אוסיף יעד שלישי- ריצה חברתית לכיף, כשהיעד הוא שימור שיגרת אימונים ואורח חיים.

לרוב , אני ממליצה ללכת אחרי הלב, אבל בחכמה ובכל מקרה מותאם יכולות פיזיות ובהדרגתיות.

רצים מתחילים , כדאי לעבור דרך אימונים של שלושה חודשים לפחות עד ליעד הראשון – 5 ק”מ.

רצים ברמת ביניים, בהדרגתיות יכולים לבחור לשפר 5 ק״מ או להעלות למרחק של 10 ק״מ. כאן יש משמעות רבה למאמן שידע לנתב את הדרך לפי יכולות הרץ, כדי למצות את הפוטנציאל שלו.

רצים ברמה מתקדמת, רצים המתאמנים כשנה למרחקים של 10 ק״מ, בהדרגתיות יכולים להעלות מרחקים או לשפר זמנים.

יש מתאמנים שהלב שלהם ירגיש ויתרגש מאתגר שיעלו בו המרחקים ויש מי שירגיש ויתרגש משיפור של זמן ותוצאה. אלה ואלה טובים, השאלה שצריכה להיבדק היא מה נכון לגוף שלנו בדיוק בשלב בו אנו נכנסים לתכנית האימונים וגם כמה זמן אני מוכן להשקיע בזה? מה הוויתורים שאני מוכן לעשות כדי שזה יצליח? ואיזה גיבוי ותמיכה יש לי מהבית?

אחרי שקיבלנו את האישור (אישור מהקול הפנימי שלנו ואישור מהסביבה הקרובה לנו) לכך שאנחנו יכולים לצאת לדרך לאתגר הבא, בשלב זה כדאי מאוד להבין באיזה רמה אני נמצא.

אין אדם שלא מכיר את גופו אבל יש אנשים שיכולים לחשוב שהם ברמה מסוימת ולאחר בדיקה, לגלות שהם רחוקים מהמציאות.

אם אנחנו מתאמנים בקבוצה או עם מאמן אישי, לרוב לא נטעה, המאמן ידע להגיד לנו האם היעד אפשרי, האם אנחנו מסוגלים לו ויותר מזה, הוא יוכל לכוון אותנו לכמות ההשקעה והאימונים הנדרשים לעמידה ביעד שהצבנו לעצמנו. בכל מקרה כדי לא להתאכזב, כדאי לבדוק את עצמנו ובמילים מקצועיות לצאת לטסט שישפוך אור על מצבנו. גם כאן מומלץ להיעזר במאמן שיוכל להעביר משוב ולנתח את הנתונים, אבל אפשר גם לבד.

אחרי שהבנו למה הגוף שלנו מסוגל ויש לנו מחשבה כללית על יעד ספציפי,  אפשר להתחיל להסתער. התייעצו עם מאמן כמה זמן נדרש לתכנית האימונים כדי להביא אתכם למטרה מוכנים.

אז מה המידע שיש ברשותנו עד כה?

אנחנו יודעים את המרחק שאנחנו רוצים לכבוש, אנחנו יודעים את הקצב שאנחנו מכוונים אליו, אנחנו יודעים בעוד כמה זמן פחות או יותר אפשרי להגיע מוכנים.

עכשיו נשאר להבין איזה טיפוס אנחנו – האם אנחנו ציידי האתגרים שאוהבים אקסטרים? או שמתאים לנו משהו יותר צנוע ובייתי?

היצע הבחירות הוא עצום:

שטח/ כביש

סופר אתגרי/ אתגרי למתחילים

ח”ול/ בארץ

יעד קבוצתי/אישי

אחרי שהבנו איזה טיפוס אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, מה הלב שלנו רוצה, איזה מרחק קבענו, באיזה תאריך פחות או יותר. יש להביא בחשבון את תנאי מזג האוויר והשטח ובהתאם לכך לתכנן את מסגרת האימונים.

בתכנית האימונים נביא בחשבון אימוני הכנה על המסלול ( אם זה בארץ ואפשרי) או אימונים המדמים את המסלול ומתקרבים אליו ברמה הטופוגרפית.

צריך לדעת שכל אלה גוזלים זמן, נסיעה והיערכות מתאימה. בנוסף, הסתגלות לתנאי אקלים , אם מדובר על קיץ חם, או חורף קר, האימונים צריכים להיות קרובים לתנאים אלו כדי שהגוף יסתגל ובמקביל לחשב פקטור זמן עולה או יורד במידה ומדובר באקלים שונה בארץ אחרת.

המקצועניים שבינינו יתארגנו על נסיעה מוקדמת כשבוע לפני התחרות על-מנת להסתגל למזג האוויר ולרוץ ריצות קלות על המסלול.

אם אנחנו טיפוסים שסובלים באימונים בקיץ כי קשה לנו עם חום, אזי שלא נבחר יעד סתיו שיקשה עלינו את האימונים ולהיפך – אם בחורף אנחנו נכנסים לשנת דובים, הגיוני שלא יהיה כדאי להכנס לתכנית אימונים קשוחה בשיא הקור כשהמלחמה תהיה אם להישאר בפוך או לצאת ממנו.

מצד שני, יכול להיות שבא לנו דווקא לאתגר את עצמנו, לי אישית עוזרת הידיעה ש”אין לי ברירה” אלא לצאת לאימון, זה דווקא מה שמחזיק אותי “על האש” באופן כזה שלא ארדם לי בנחת מול הטלויזיה.

כמו שכבר הבנתם, אפשר ללחוץ ENTER בקלות על כל מירוץ שנפשנו חשקה בו אבל כדאי ואף מומלץ להשקיע קצת יותר מחשבה כדי להבין מה אנחנו רוצים להשיג וחשוב מכך, האם זה אכן בר ביצוע.

כדי לא לחוות תסכול של כישלון עדיף שהיעד יהיה ריאלי, בתכנית אימונים מתאימה ומוגדרת מראש בזמנים שתאפשר לנו מרווח תמרון ושלא תעמיס ותשפיע על החיים שלנו יתר על המידה אלא אם זה לטובה. בסופו של דבר, כולנו כאן כדי ליהנות מהדרך למטרה ומתחושת ההצלחה בסיום!

דבר אחרון, קחו אתכם חבר או שניים למסע (או קבוצת חברים), ברגעי משבר, יהיו מי שירימו אתכם ויהיה מי לתת לו דין וחשבון כשלא נקום לאימון שקבענו מראש.

לחיי היעדים והמטרות שבדרך.

* הכותבת היא ענת אהרונוביץ. מאמנת ריצה וכושר- קבוצת אורבן פלייס. לאתר URBAN PLACE

אז מה היעד הבא שלך?

מרתון התנ״ך – 10 ק״מ | חצי מרתון | מרתון
אתגר החרמון – 10 ק״מ | 7 ק״מ | 2.7 ק״מ | מקצה משפחת
מרתון מדברי – 10 ק״מ | חצי מרתון | מרתון | מקצה משפחות 
מרתון טבריה – 10 ק״מ | חצי מרתון | מרתון
ערד מצדה – 11 ק״מ | חצי מרתון 

להרשמה לכל היעדים >> 

כתיבת תגובה