תנ״ך תש״ח – ולפעמים החגיגה נגמרת

ואיזו חגיגה זו היתה! שני מקצי אולטרה, כ- 400 קבוצות שליחים ומקצה חצי הכי שמח ומשמח שראינו בארץ. המרוץ האהוב חוגג שש שנים ומסכם יממה של שכרון חושים

מאת: מורן מישל
בתאריך: 14.10.2018
בלוג ריצה
0 תגובות

אווירה משכרת מהרגע הראשון (צילום: אודי דביר)


היינו רוצים להגיד שהופתענו, אבל האמת היא שכל הסימנים המקדימים הראו שהשנה תנ״ך תש״ח עמד להיות מרוץ שיציב רף חדש למרוצי החוויה לרצים בארץ.
עבורנו, במרתון ישראל, היתה זו פעם ראשונה שאנו מעורבים בהפקה של מרוץ שליחים, אירוע מורכב ומאתגר בפני עצמו, וכאילו לא די בכך, המסלול גם מזמן אליו רצי אולטרה, שחוצים 50 או 100 ק״מ בריצה לבדם. אין ספק שמדובר בכניסה להארד קור של המשוגעים לדבר, ואנחנו נדהמנו על כל צעד ושעל לאורך המרוץ הזה.
זה התחיל בערב עם חלוקת הערכות. כפר תנ״ך תש״ח, שהוקם במיוחד לכבוד המרוץ ממש כמו ב״חומה ומגדל״, אסף אליו אלפי רצים נרגשים. קבוצות קבוצות, רגע לפני שזינקו, הפכו לתושבי הכפר, לקחו חלק בעיצוב התפאורה של סיפור האגדה שקם ליום אחד,  שמחו ורקדו בהופעה של סי היימן ולצלילי הלהקה שניגנה שירים אהובים בעברית והדיג׳יי שהרים את הלילה, כפי שראוי לו למרוץ שנושא את השם המחייב הזה.

צילום: איתמר גרינברג


את כולם פגשנו בזינוקים. היו שם אנשים שאנחנו פוגשים כמעט בכל מרוץ לצד המון פרצופים חדשים. המפגש עם האולטראיסטים, רגע לפני שיצאו לדרך המפרכת מכל, צפן בחובו התרגשות גדולה, חשש קטן והמון איחולי הצלחה שאת חלקם הצלחנו לבטא במילים וחלקם נשמרו בלב, ממתינים לרגע שנראה אותם חוצים את שער הסיום.

צילום: אודי דביר


אבל לא רק רצים היו שם. לאורך המסלולים פעלו עשרות מתנדבים שתחזקו תחנות רענון במשך שעות על גבי שעות, ממתינים לרצים עם שתיה, מרק חם, חיוך ומילת עידוד. חלק מהתחנות מופעלות על ידי אותם אנשיםף, תושבי היישובים באזור כבר חמש שנים ברציפות! כמה טוב יוצא מאנשים כאשר הם עושים דברים מאהבה.
התרגשנו לגלות שבחלק מהתחנות עמדו מתנדבים רצי אולטרה שנמצאים לפני מרוץ או בתקופת התאוששות, וחיכו לחבריהם, שרק הם מבינים באמת את מה שעובר עליהם באותם רגעים, בחשכת הליל או בשמש הקופחת, על המסלול הארוך הארוך. מפגשים ורגעים מרגשים מוליד מרוץ כל כך ארוך ומאתגר.

צילום: אודי דביר


לסיפור של טל הורוביץ: למרות הכל, סיימתי אולטרה 50 ק״מ בתנ״ך תש״ח >> 

רצים בראש טוב 

צילום: איתמר גרינברג


אבל גולת הכותרת היה בלי ספק מקצה חצי מרתון בין היקבים. מה שנולד מתוך חלום הפך לנגד עינינו למרוץ השמח והמשמח ביותר שראינו אי פעם בישראל. חיבור של שני עולמות – האהבה לריצה ואהבת היין, משך אליו רצים שלקחו ברצינות את הסלוגן שליווה את המקצה מרגע שחשפנו אותו לקהל הרחב – ״רצים בראש טוב״.

צילום: איתמר גרינברג


חצי מרתון היקבים הפך עד מהרה את הבוקר לצבעוני יותר, צוהל יותר, קליל יותר, ואף צבע אותו בשלל צבעים ובצלילי שנסונים צרפתיים שהובילו לריקודים סוערים בתחנות טעימות היין שחיכו לרצים ביקבים לאורך המסלול והציעו גם בגטים טריים, קערות שמן זית איכותי לטבילה, זיתים נפלאים וכיבוד עשיר נוסף.
מי שלא חווה את האווירה בעצמו אולי יתקשה להבין דרך המילים, אבל התמונות בוודאי מדברות בעד עצמן – מאות אנשים שרצו 21 ק״מ של מסלול מאתגר בנופים עוצרי נשימה, בשמחה, בלי מחשבה על התוצאה, בלי לפסוח על אף תחנה, כי הרי לשם הטעימות התכנסנו, ועם מקסימום מיקוד בחוויה, בחברת הרצים שלצידם ובהנאה שבריצה.

צילום: איתמר גרינברג


צילום: איתמר גרינברג


רצים סיפרו לנו שהיה זה המרוץ הראשון שהצליחו להכיר במהלכו חברים חדשים, שהצליחו לשוחח עם רצים שפגשו בדרך ועצרו לרקוד עם רצים שלא פגשו מעולם כאילו היו חברים מימים ימימה.
בעולם נהוגים מרוצי יין מזה שנים רבות, אולם שמחה כמו שיודעים הרצים הישראלים להפיק אין עוד בשום מקום בעולם. חצי מרתון היקבים היה עבורנו פיילוט שהוכתר בהצלחה מרובה ושללא ספק פתח את החשק להתחיל לתכנן את מרוץ היקבים 2019. יש ועוד איך למה לחכות.

צילום: איתמר גרינברג


צילום: איתמר גרינברג


סרטון חצי מרתון היקבים – תודה לאביב בורנשטיין

כתיבת תגובה