שלוש שניות

חברי “הטובים” אומרים לי, שאם אני אתאמן חזק, אצליח לרדת משלוש שעות בחצי המרתון הקרוב, חה, חה. גם  אני חושבת ככה, אבל…

מאת: שוש בלייכמן
בתאריך: 31.12.2019
בלוג בנושא ריצה זה החמצן שלי
0 תגובות

חברי “הטובים” אומרים לי, שאם אני אתאמן חזק, אצליח לרדת משלוש שעות בחצי המרתון הקרוב, חה, חה. גם  אני חושבת ככה, אבל יש לי רק בעיה קטנה, שאחרי חצי המרתון הראשון, ישנו גם החצי השני. ככה זה, אם רצים מרתון.

אז אני מתאמנת, ומתאמצת כל יום, כ- 100 ק”מ בשבוע , אני אוהבת אתגרים ויעדים. אפילו אוהבת מאד. ואני יכולה לעשות את זה. היום הוא יום נפלא של חורף, השמש מחייכת, רק הים אפור וקפוא. יום מושלם לריצה. אני מגיעה, שמחה וטובת לב, לראש הגבעה של אפולוניה. שם מחכה לי ירידה נחמדה ואני מחייכת אפשר להתחיל להתענג מהריצה. הולך לי טוב היום, אני חושבת לעצמי ועושה לי “עין רעה”. בצד ימין שלי, כבר כמה ימים ישנה גבעת חול גדולה וחדשה, כנראה עובדים בחוף. אני יורדת ומקפצת כמו איילה, ופתאום אני רואה כאילו החול זז, ואין שום רוח. אני עדיין מחייכת ואז אני רואה שעל החול שוכב כלב גדול  מאד, וראשו על שתי כפות הרגליים .הכלב מסתכל אלי במבט בוחן, בריכוז, אבל לא זז. גם אני מסתכלת, ימינה שמאלה בתקווה שמישהו יבוא, אבל אין איש. אף  אחד לא יבוא, זה רק אני, הכלב ואלוהים. תוך שלוש שניות, אני נעמדת, ולא יכולה לזוז יותר. הרגליים בקושי מחזיקות אותי. עוד שלוש שניות עוברות וכלום. אין אף אחד. אני מסתכלת והכלב מסתכל, בוחן אותי, אבל לא זז. פתאום הוא מפהק , וחוזר לישון על החול, ראשו שוב על כפות הרגליים. מקסים ! ! אבל אני עדיין לא יכולה לזוז. ואז, מופיע משום מקום בחור, עם שלושה כלבים קשורים ברצועה, לבושים כולם במעילי כלבים. “חמודים “, אני מצליחה להגיד בקושי.

“אם הם חמודים, למה את מפחדת כל כך?” שואל הבחור. התשובה היא כי אני לא שולטת על זה, אבל אני לא אומרת כלום. עברו כבר  כשלוש דקות, ולאט לאט, אני מתחילה לזוז. המסלול מחכה לי, זאת רק ההתחלה, יום נפלא היום, בלי עין רע ! !

כתיבת תגובה