החוזק המנטלי שלי נבנה עם השנים, ההבנה שאני רצה שונה ואף אחד לא רץ בקצבים האיטיים שלי, לא אפשרה לי חברה לריצה, למדתי לשהות המון שעות בלבד ולהתמודד כמעט עם הכל. מסכמת למרתון טבריה, הנה אני באה
בק”מ ה-27 כשהגוף עייף והרגלים פשוט לא מושכות אני בוחרת לעצור. אני יושבת אי שם על המסלול ובוכה, שבורה מתסכול. איבדתי את ״חצי הכוס המלאה״. עידית שלינגבאום בדרך למרתון טבריה
הגוף של עידית הערים עליה כל מכשול אפשרי, אבל הנפש לא נשברה. לפני שלוש שנים בקושי יכלה ללכת קילומטר ועכשיו יש לה בשורה מרגשת. עידית שלינגבאום כותבת כל הדרך לטבריה