מרוץ לזריחה שהפך לטיול רומנטי לאור ירח / ספידי שגב

לפני שנה השתתפתי לראשונה ב מרוץ לזריחה מערד למצדה. מעבר לחוויה שבמרוץ, זאת היתה  גם הפעם הראשונה שאי פעם רצתי בחושך מוחלט…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 06.07.2016
בלוג
0 תגובות

לפני שנה השתתפתי לראשונה ב מרוץ לזריחה מערד למצדה.
מעבר לחוויה שבמרוץ, זאת היתה  גם הפעם הראשונה שאי פעם רצתי בחושך מוחלט עם פנס ראש.
הגעתי באישון לילה מאזור המרכז והספקתי לנמנם שעה וחצי לפני שהתארגנתי על קו הזינוק לקראת הבלתי נודע. כעבור 1:08 ש’ חציתי את קו הסיום שני כללי אחרי חברי איילון ברכפלד שסיים שתי דקות לפניי. הוקסמתי מהקונספט של המרוץ, שאורגן באופן מופתי ע”י מרתון ישראל בשיתוף עם הילה צחי, שיזמה את האירוע ועיריית ערד. האירוע נחתם בטיפוס לאתר של מצדה וצפייה בזריחה תוך כדי לגימת למברוסקו כיד המלך.
היה ברור לי שגם השנה אני משתתף…וכך היה.
ניתן היה להתרשם שהאירוע השתדרג מכל הבחינות ביחס לשנה שעברה. החל מכמות המשתתפים, אזור הכינוס והלוגיסטיקה לטובת הרצים. הדבר היחידי שהפריע היה מזג האויר החם והיבש, אבל כידוע, זה אף פעם לא בא בהזמנה. לעומת זאת, היה תענוג לראות חברים רבים שמזמן לא ראיתי אותם, שבאו לחלוק את אותה חוויה.
מרוץ הזריחה היווה עבורי קמבק למרוצים בארץ, אחרי תקופת התאוששות ממרוץ ההרים בכרתים מלפני כחודש. הרגליים עדיין עייפות וגם הסיבולת ירדה מעט, אבל היה ברור לי שבתקופה זו הכושר נבנה מחדש. עם זאת, כמו בכל תחרות לשם תחרות, באתי לתת את המקסימום שאני יכול.
תחילת המסלול היתה במגמת עליה, מה שזה אומר שהרגליים והריאות עבדו קשה כבר מההתחלה. עם הזינוק, מספר רצים שעטו קדימה בכדי לתפוס יתרון, לדעתי, אולי מוקדם מדיי. למרות שהשתדלתי לשמור על כוחותיי, לא יכולתי לאבד קשר עין ולכן הצטרפתי לדבוקה מלפנים. התנשמתי בכבדות בזמן שאני מנסה לשמור על מקומי. הרגשתי כבד…הייתכן וחזרתי מוקדם מדיי לתחרויות? עם סיום העליה נכנס המרוץ לקצב גבוה מלפנים. את התחרות הוביל בבטחה קובי רוטר, חבר טוב ורץ בחסד. הוא נעלם באופק באותה צורה שאיילון נעלם לי לפני שנה. רצי הדבוקה שלי החליפו הובלה לפרקים, עד שכעבור כמה ק”מ ברח רץ נוסף קדימה והחל להגדיל באיטיות את הפער.
“אוף!” רטנתי, “מה קורה לי?” כעת נדחקתי למקום השלישי והתחלתי להרגיש ,”על הקצה” עוד לפני אמצע המרחק. נדמה שאני הולך ומתרוקן מהמאגרים. קיבלתי זריקת מוטיבציה בעודי חולף על פני קהל הרצים של מקצה ה11 ק”מ, שיצר מסדרון צר עבורנו על קו הזינוק והריע בקול. מחזה שמזכיר את הטור דה פרנס.
ניסיתי לקבע את הקצב,  אלא שאז הגיע שלב העליות. לשמחתי הייתי מוכן ולמען האמת השיפוע לא היה דרסטי, אבל כשאתה נושם כמו קטר ומרגיש שכוחותיך מתרוקנים, גם הגבעה הכי שטוחה מרגישה כמו לטפס את צוק מנרה. לצערי, בסוף העלייה נתפסתי על ידי רץ נוסף והחלטי.
“זהו הלך הפודיום, זה לא נראה טוב”, חשבתי לעצמי.
ספידי שגב - ערד מצדה לזריחההיה ברור לי שעשיתי את שלי להיום, עוד לפני שעברתי את מחצית המסלול. הבנתי שאם אמשיך לדרוש מהגוף מה שהוא לא מסוגל לתת, הרי שמהר מאד הקצב ירד והסבל ירקיע לשחקים…בשביל מה זה טוב? הרי גם כך אאבד מקומות ובסוף אצא מתוסכל.
קיבלתי החלטה נכונה לפרוש בנקודת המים הקרובה. ישבתי מעט, מהורהר, סחוט וגם מעט מאוכזב. למה מעט? אולי בזכות ניסיוני העשיר של 17 שנים של תחרויות נונסטופ בריצה, רכיבה ודואטלונים, בהם חוויתי גם פרישות מסיבות שונות. זה לא נעים, כשזה קורה, אבל אין מה לעשות, כישלונות הם חלק מהתפריט. החוכמה להפוך דף ולהמשיך הלאה. יהיו עוד הרבה מרוצים להשתתף בהם, עוד לא איבדתי את התיאבון להתחרות.
כעת, עברתי להליכה אל תוך החשיכה בשול הדרך, כשמסביבי המולת הרצים תוססת ושמחה. איזה כיף לשמוע אותם, הרי בשביל זה אנחנו כאן, בשביל ההנאה המשותפת. כעבור כמה דקות ארוכות איתרה אותי בת זוגתי מיכל, שגם היא בחרה לסיים את המרוץ, מתוך סולידריות ולהצטרף אליי.
הלכנו מחובקים, בוהים בדרך הארוכה לפנים ומחליפים חיוכים וחוויות. רצים מודאגים שאלו אותנו מדי פעם אם הכל בסדר ופרגנו לזוג המאוהב. איזה כיף!!!
אפשר לומר, שנתנו פרשנות חדשה ואישית למרוץ הזריחה והפכנו אותו לטיול רומנטי לאור ירח בדרך למצדה.
אבל אל דאגה, שנה הבאה אני בא שוב למרוץ הזריחה לתת עבודה כמו שאני אוהב. מקווה שנתראה!
שלכם ספידי
אתונה 2014ספידי שגב_לוגוספידי שגב אפלבאום, בן 46, מרעננה, מדריך ריצה מוסמך וינגייט ומאמן קבוצות במסגרות שונות החל ממתחילים ועד מרתוניסטים. לספידי שגב ניסיון של 17 שנים בתחרויות ריצה ובעבר רוכב עילית כביש ושטח. כיום בין הרצים הבולטים בקטגורית הגיל שלו ומתמחה בריצות שטח בתנאים קשים.
המאמרים של ספידי מופיעים באתר ספורט מובילים כגון מרתון ישראל ואתרים נוספים.

כתיבת תגובה