מהי בשבילי הריצה?

כשאני רצה, אני יכולה לעצום את העיניים בדימיון ולהרגיש שאני עפה. לפעמים אני פורשת את שתי ידיי לצדדים, עפה בדימיון ככה עם…

מאת: ChenS
בתאריך: 16.10.2019
בלוג בנושא על חלומות ובעיקר על ריצה
0 תגובות

כשאני רצה, אני יכולה לעצום את העיניים בדימיון ולהרגיש שאני עפה. לפעמים אני פורשת את שתי ידיי לצדדים, עפה בדימיון ככה עם הרגליים. נוסקת לשחקים.

הריצה חיברה אותי לעצמי ולאחרים, אני חייבת לה המון.

אני נשואה, אמא במשרה מלאה לשתי בנות מקסימות. ביום אני עובדת במישרה מלאה בבית החולים באבחון מחלות המטואונקולוגיות. כל יום מתחיל אצלי בשעה די מוקדמת. השעון מצלצל, אני קמה בזריזות ומתכוננת ליום חדש. ערב לפני אני מכינה ארוחת צהריים לי ולבנות, אני יוצאת מהבית כשבחוץ הירח עדיין זורח, נשיקה לכל אחת מהיקרות לי, הן האושר של חיי.

כל יום אצלי כבר “בנוי”, יש לי תכנית גם לבוקר וגם לאחר הצהריים, כמעט ואין זמן חופשי. אימוני הריצה הן חלק בלתי נפרד מהשיגרה שלי.

תמיד משאירה איזה “סלוט” קטן או גדול לדחוף בו עוד איזה אימון, עליות, או אינטרוולים וגם סתם ריצת שחרור. שחרור למחשבות. זו התרפיה שלי.

הריצה בשבילי היא הזמן לחשבון נפש. זה למעשה המקום שבו אי מתחברת לנפש שלי. את מרבית הריצות שלי אני עושה לבד ליד הבית, ככה גם התחלתי לרוץ. פשוט שמה מעליי בגדי ריצה, נעלי ספורט, אזניות שניתן לשמוע מוסיקה, ויוצאת לדרך.

יש מסלולים אצלי שמיועדים לריצת יום, ויש מסלולים שמיועדים לריצת חושך, יש מסלולי קיץ ויש מסלולי חורף.

 

הכי אהובים עליי השדות הפתוחים שליד ביתי, בין הערביים עם השקיעה או מוקדם בבוקר ממש כשהאור מתחיל רק לבצבץ ולצפות בשמש שעולה. הקרירות שבאוויר חודרת לנשימתי, האויר בשדות כשאני רצה רוב הזמן צלול ומרענן, מפיח בי רוח עוצמתית. אני חושבת לעצמי איזה פלא זה, איזו זכות זו וכמה אני אסירת תודה. קודם כל אני מודה על זה שאני קמה בבוקר, ואני מרגישה טוב ואני מסוגלת לצאת אל השדות הפתוחים ולחכות לה. למי? לפלא הבריאה הזה, השמש העולה. ככה יום יום היא עולה, זורחת במלוא עוצמתה ואינה מתעייפת. מפנקת אותנו בחמימות אין קץ, באור גדול ומזכירה לי שזו זכות גדולה להרגיש טוב ולצאת החוצה אל כל היופי הזה, לפרוש כנפיים ולעוף בדמיון.

כתיבת תגובה