לנשום זה לחלשים

אני תמיד מעדיפה משהו ישן ומוכר, ללא שינויים דרסטיים. משהו ישן וטוב, ואם זה טוב, למה לשנות? העניין הזה עם הקורונה הגיע…

מאת: שוש בלייכמן
בתאריך: 18.04.2020
בלוג בנושא ריצה זה החמצן שלי
0 תגובות

אני תמיד מעדיפה משהו ישן ומוכר, ללא שינויים דרסטיים. משהו ישן וטוב, ואם זה טוב, למה לשנות? העניין הזה עם הקורונה הגיע כמו סופת טורנדו, ולקחה את הכל. את החופש, את הביטחון הרגשי והכלכלי, את האפשרות לעשות מה שרוצים ומתי שרוצים. אומרים שלוקח 3 שבעות להתרגל למצב, ואז זה הופך להרגל. כמה עצוב ! התרגלתי לסגר, אני  פוחדת משוטרים, פקחים, ילדים ומי לא. קודם פחדתי רק מכלבים. כלבים על ארבע רגליים, כמובן. אבל אני חושבת חיובי. אני מאמינה ששום דבר לא נמשך לנצח, אפילו לא הקורונה. בינתיים, אני עובדת עם מה שיש.

מסתובבת סביב עצמי וסביב השכנים ב”שביל הקורונה”. כך קראנו לאזור שבו מותר להסתובב, בלי דאגות של  קנסות. אני כבר מכירה את כל השכנים שמעיזים לצאת מהבית, אם או בלי הכלב. בהתחלה, האנשים עוד התלבשו יפה כשיצאו. אבל לאט לאט  התרגלנו אחד לשני, ונעשינו פחות רשמיים, והאנשים התחילו לצאת עם פיג’מה ועל זה, מעיל. בהמשך, הנעליים התחלפו לנעלי בית,  והמעיל  לחלוק. היום ראיתי שכן אחד, בלי חולצה, רק עם תחתוני בוקסר וכוס קפה ביד.  ממש אינטימי .אחלה שכן ! ! אבל עכשיו, כשחובה לצאת עם מסיכה,  קשה יותר לזהות את האנשים. זה כבר לא משנה מה לובשים. לפני  כחודש, העולם עוד היה שפוי,  עכשיו הכל השתנה. קשה לנשום כשרצים עם מסיכה, אבל לנשום זה לחלשים. אז אני רצה ! ! ! ואנחנו נעבור את הקורונה, כאילו בכלל לא הייתה כאן.

כתיבת תגובה