כך תפסיקו לחשוש מעליות

כן, זה קשה בהתחלה. וגם כשמשתפרים ועוברים לעליות יותר קשות זה בעצם נשאר קשה. אז איך בכל זאת מצליחים לרוץ בעליות? מיכאל ספיבק חולק איתנו חמישה טיפים בדרך למעלה

מאת: orian levy
בתאריך: 18.07.2018
אירועים
0 תגובות

זה לא בדיוק פחד כמו שאנחנו פשוט לא מתים עליהן. כלומר, ברור שאנחנו מתים עליהן, אבל רק אחרי שהן נגמרות. בעצם, ברור שיש רצים שאוהבים אותן גם ממש תוך כדי המאמץ והקושי, כאלה שמסתכלים להן בלבן של העלייה וצוחקים להן בפנים, אבל איך אמר פעם איש חכם? אף אחד לא יכול להיות טוב בהכל. גם בריצה זה נכון, והעניין הוא שחלק מאיתנו, הרצים, ועליות – זה פשוט לא סיפור האהבה הגדול ביותר שנכתב בהיסטוריה של הריצה.
לפעמים זה בגלל שהן נורא קשות, לפעמים הן מייאשות, לפעמים השרירים צועקים ובפעמים אחרות נגמר האוויר, לפעמים זה בטכניקה ולפעמים זה בראש, אבל המציאות היא שכמעט בכל תכנית עליות הן חלק בלתי נפרד משגרת האימון בלי קשר לאופי תחרות המטרה או סגנון הריצה, כי הן מחזקות פיזית ומנטלית, משפרות מהירות ואפילו אם לא נעים להודות – במינונים נכונים, הן פשוט טובות לנו.
אז איך מפסיקים להתחמק מעליות באימונים, בריצות כיף ובמרוצים מאתגרים, ומתחילים להתמודד עם ההר, המטאפורי וגם המציאותי, שניצב לפנינו?
מיכאל ספיבק, רץ אולטרה שרץ וסיים 200 ק״מ בתנ״ך תש״ח, תושב ירושלים שהמסלולים הביתיים שלו תופרים עליות, מאמן ריצה ומוביל הקבוצה המקסימה ״מישהו לרוץ איתו״, התגייס לתת לנו חמישה טיפים שכל רץ צריך לדחוס בין הג׳לים לכדורי המלח כדי להתחיל להצליח לרוץ בעליות, או להשתפר בהן. קבלו.
1. אין ממה לפחד אלא מהפחד עצמו – אמנם קלישאתי להחריד, אבל ככל שרצים יותר עליות נהיים יותר טובים בהן. כן, זה קשה בהתחלה. וגם כשמשתפרים ועוברים לעליות יותר קשות זה בעצם נשאר קשה. אבל תחושת המסוגלות העצמית הולכת וגדלה, והידיעה שנוכל להתגבר על העלייה משתרשת בנו יותר ויותר. ובקיצור – הדבר הכי חשוב הוא להתחיל. בערך כמו כשהתחלנו לרוץ באופן כללי.
2. צעדים קטנים – בניגוד לסעיף הקודם, כאן הכוונה היא מעשית. כשרצים בעלייה אל תנסו להמשיך לרוץ כרגיל באותם הצעדים. תחשבו על העלייה כמו על סדרה של מדרגות קטנות שאתם רצים אחת אחת. הקטינו צעדים, נסו לדרוך בעיקר על קדמת כף הרגל וממש לעלות מדרגות במקום לרוץ.
(יש נטייה באימוני עליות לרוץ את העליות בספרינט. בעוד שהדבר נכון לאימון ממוקד, הוא לאו דווקא נכון לריצות ארוכות או לרצים מתחילים שמגיעים לעלייה תוך כדי ריצה רגועה.

מוכנים לאתגר הבא שלכם? להרשמה למרוץ הרי הגעש >>

צילום: יואב שמעון


3. לא לחשוב על כל העלייה בבת אחת – מכירים את הקטע הזה בסרטים שבדיוק כשהגיבור תלוי בין חיים ומוות מצוק/סולם/כל עצם גבוה אחר, ודווקא אז מישהו יגיד את המשפט: “אל תביט למטה”? אז אותו הדבר, רק אל תביטו למעלה.
כשאתם מגיעים לעלייה, אימתנית ככל שתהיה, להבין כמה עוד נשאר לכם לאו דווקא יעזור באגף המוטיביציה. הנמיכו מבט, המשיכו בצעדי ריצה קטנים, ותנו לסוף להגיע אליכם במין הפתעה שכזו.
4. לא לשכוח לנשום – לעליות יש נטיה להלחיץ אפילו את הרצים המיומנים. נכנסים ל״מוד עבודה״, הגוף מתקשח, ומתחילים להתנשף אפילו אם אין עדיין צורך בכך באמת. מצב של ״באנו לעבוד״ באופן מוגזם. אבל חשוב לזכור שדווקא להירגע יכול לעזור יותר. נסו לשלב נשימות עמוקות גם תוך כדי המאמץ בעלייה. נשימות עמוקות יעזרו להוריד ולו במעט את הדופק, יכניסו קצת יותר חמצן לריאות ולדם (וגם לראש… ששם חסרונו הכי מורגש בשלב זה 🙂 )
5.  לא תמיד חייבים לרוץ – כן, כן, זה נשמע קצת כמו חילול הקודש ובכל זאת, שמעתם נכון. יהיו עליות שהשיפוע שלהן יהיה עד כדי כך תלול שלרוץ בהן יהיה פשוט לא יעיל. איך יודעים שהגעתם לעלייה שכזאת? כשאתם מבינים שקצב הריצה שלכם בעלייה כל כך איטי עד שהוא כבר לא יעיל. במצבים כאלו אפשר לעבור להליכה עד לסיום הקטע הבעייתי.
(נכון, שיהיו אימונים שנרצה דווקא לרוץ עליות שכאלו, אבל למתחילים או סתם רצים שרוצים לרוץ מסלול רגוע אין בכך טעם.)
איפה שלא תהיו על הסקאלה – רצי עליות מנוסים, רצים שמקיפים את מרכז החתירה בת״א כדי לא לרוץ על הגשר, שוקלים לרוץ מרוץ מאתגר ומתלבטים – רוצו לנסות וחיזרו לספר לנו איך מרגישות העליות כשרצים עם הטיפים של מיכאל.
בהצלחה!

מוכנים לאתגר הבא שלכם? להרשמה למרוץ הרי הגעש >>

כתיבת תגובה