יחפנות במרתון התנ”ך

ליאור רביד גדל בקיבוץ. כמו כל הילדים, הוא בילה לילות כימים יחף לחלוטין ופיתח מעין ”סוליה” בתחתית כף הרגל. כשהוא התבגר, ונדרש…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 25.03.2015
בלוג ריצה
0 תגובות

ליאור רביד גדל בקיבוץ. כמו כל הילדים, הוא בילה לילות כימים יחף לחלוטין ופיתח מעין ”סוליה” בתחתית כף הרגל. כשהוא התבגר, ונדרש להציג חזות רצינית מעט יותר, הוא נעל נעליים ולגמרי התרחק מימי היחפנות הקיבוצניקיים. בשלב מסוים הקרב לקרקע הייתה חסרה, וליאור סיגל לעצמו תחביב חדש שעבור המתבונן מהצד עלול להיראות יוצא דופן. ליאור החל לרוץ יחף, ואם הוא ממש חייב לנעול נעל, אז זו נעל מינימליסטית שמדמה את תחושת הריצה היחפה ומאפשרת לרץ לחוש גם את הבליטות הקטנות ביותר בקרקע.

“לעולם הריצה המינימליסטית התודעתי לפני כשנה, דרך שחר רוזן, חבר טוב שגם מייבא מותג מינימליסטי”, מספר ליאור. “באותה תקופה גם קראתי את הספר “נולדנו לרוץ” של כריסטופר מקדוגל, שעליו אני ממליץ בחום לכל מי שעוסק בריצה. החיבור לתוכן הספר היה מיידי ואף הציף בי זיכרונות וגעגועים לימיי כקיבוצניק, כאשר הייתה לי “סוליית עור” לרגליי, עקב שוטטות יחפנית בשבילי הקיבוץ ובשדות. כאשר לא הלכתי יחף, נעלתי סנדלים תנכיות, שההורים נהגו לקנות לי מידי שנה לפני חג הפסח. בניגוד להיום, היה אז דגם אחד לבנים וההתלבטות הקשה ביותר בעולם האופנה שלי הייתה האם לקחת את הסנדלים בצבע חום או שחור…”

היום המציאות שונה בתכלית והריצה ללא נעליים היא לא מחזה שרואים כל יום. “החלטתי לוותר על ריצה בנעלי התעמלות מאובזרות, ולנסות לחזור קצת אחורה בזמן. כבר בריצות הראשונות שלי עם נעל מינימליסטית, המדמה קרבה מקסימלית ליחפנות, הרגשתי הבדל עצום בכל המובנים. כף הרגל לפתע חשה כל זיז ובליטה בקרקע ומאלצת אותך להישאר חד ועירני, לשמור על אורך פסע קטן ולנחות על קדמת כף הרגל. בהתאם, משתנה גם כל מנח הגוף ומזדקף. מבחינתי, גם ההרגשה המידית היתה פנטסטית ולא רציתי להפסיק לרוץ, למרות שתוך מרחק קצר כבר התודעתי לקושי הנובע מהשינוי הטבעי אך הדרסטי בסגנון הריצה.

“היום, לאחר כשנה של ריצה מינימליסטית ויחפה, הגוף, כפות הרגליים וכל המערכת התומכת אותן הסתגלו לסגנון הריצה והתחזקו פלאים. כמעט כל ההנעלה שלי כולל נעלי היום יום הן מינימליסטיות, כלומר בעלי סוליה דקה ואחידה, ללא הפרש גובה מהעקב לאצבעות, רחבות ומרווחות המאפשרות לרגל לקבל את הפידבק מהקרקע ולנוע בחופשיות. הריצה היחפה מאלצת אותי בינתיים לרוץ לאט יותר ולמרחקים קצרים מבעבר אך ההנאה היא עצומה. אני ממליץ לכל רץ להתנסות בריצה מינימליסטית, אך לעשות זאת במתינות ובליווי, תוך הקשבה מלאה לגוף, על מנת להימנע מפציעות”.

בחג הפסח הקרוב יסגור ליאור מעגל כאשר ירוץ יחף לגמרי 15 קילומטרים במסגרת מרתון התנ”ך. אמנם הוא לא ינעל סנדלים תנכיות, אבל החיבור לקרקע והזכרונות המפעמים ממלאים אותו בהתרגשות לקראת המעמד.

בהצלחה ליאור, מחזיקים לך אצבעות (גם ברגליים…)

image

image

 

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה