חיי כלב מושלמים

החיים שלנו השתנו. החיים החדשים בצל בקורונה משפעים על כולנו, ולא תמיד לטובה. היכן עובר הקו? בריצות שלי שלפני עידן זה, פחדתי…

מאת: שוש בלייכמן
בתאריך: 25.10.2020
בלוג בנושא ריצה זה החמצן שלי
0 תגובות

החיים שלנו השתנו. החיים החדשים בצל בקורונה משפעים על כולנו, ולא תמיד לטובה. היכן עובר הקו? בריצות שלי שלפני עידן זה, פחדתי רק מכלבים, והייתי נזהרת מאד. כשראיתי כלב, עברתי למדרכה ממול.

זה עצוב, אבל היום, כשאני רואה בן אדם הולך על המדרכה, עם מסיכה על הסנטר, אני עוברת  למדרכה ממול. כבר הרבה זמן, אני פוגשת במסלול הריצה שלי, איש, תמיד לבוש מהודר, מכנסיים ארוכים וחולצה מכופתרת, מטייל עם שלושה כלבים קטנים, קשורים ברצועה. מהכלבים שלו אני לא מפחדת, הם קטנים, אבל בכל זאת, אני תמיד מחייכת ועם הזמן, התחיל האיש לחייך ולברך אותי לשלום. היום פגשתי אותו, עם מסיכה, וגם הכלבים  שלו היו  עם מסיכה. לא התאפקתי ושאלתי אותו מה קרה. “אני שומר על עצמי, אמר לי, בדיוק היינו אצל הספר”. הכלבים שלו, תמיד לבושים יפה, בתלבושת אחידה- בחורף עם  בגדים חמים, ובקיץ עם בנדנה. “תסתכלי, אני משקיע ביפיפיות שלי”, אמר האיש. הסתכלתי. הכלבים היו מסופרים, והפוני שלהם צבוע בלונד עם פסי זהב.

“אכן, הפוני שלהם יותר יפה משלי, מדהים”, אמרתי. ומה שנכון, נכון. את הפוני שלי אני גוזרת לבד, במספריים, ופסי הכסף שבו הם טבעיים, מה לעשות.

“תראי גם את הזנב”, המשיך “האבא” הגאה, “מדהים”, אמרתי, אכן מדהים. גם הזנב היה מסופר בקו ישר, צבוע עם פסי זהב. “הצליח לו, לספר, מרשים. אין מילים”, אמרתי. כל אחד והכיף שלו, חשבתי .אבל חשוב, אין לי שום צל של ספק, שתהיה לך משפחה מאמצת בהרצליה פיתוח, אם אתה כלב.

כתיבת תגובה