חיים שלי

חיים שלי אני אוהבת לרוץ בהרצליה פיתוח. כל העשירים גרים שם ! הרחובות שקטים יותר, כמעט שוממים, נקיים יותר והכבישים לרוב ריקים….

מאת: שוש בלייכמן
בתאריך: 29.09.2019
בלוג בנושא ריצה זה החמצן שלי
0 תגובות

חיים שלי

אני אוהבת לרוץ בהרצליה פיתוח. כל העשירים גרים שם ! הרחובות שקטים יותר, כמעט שוממים, נקיים יותר והכבישים לרוב ריקים. יש ברזיות בכל מקום.  אין זיהום אוויר ובכל מקום  שולט הריח המלוח של הים. ליד הרחוב היקר במדינה, גלי תכלת, ישנה גינת כלבים, מסודרת עם שער נעול. אני מפחדת מכלבים מאד, אבל בפיתוח, הכלבים מחונכים. אלה שלא סגורים בגינה, לא נובחים, לא חושפים שיניים ומבינים אנגלית יופי. כשאני אומרת ” סטופ” ואז “סיט” אם אחד מהם מתקרב אלי יותר מדי הם עוצרים. אבל, לרוב, בפיתוח, הכלבים לא מסתובבים חופשי. צמוד אליכם דוגי סיטר.

בוקר אחד יפה, עם מזג אוויר “ליגה” לריצה, אני מגיעה ליד גינת הכלבים. אני רואה, מרחוק, שעל הספסל שמחוץ לגינה, יושבת גברת גדולה מאד, ולידה, יושב על הספסל כלב גדול עוד יותר. הכלב מסתכל עלי, ממרחק של כ- 3 מטר, ובוחן אותי בשקט. גם אני הסתכלתי עליו, בידידות, כך חשבתי, וראיתי שכל גופו דרוך לזינוק. הם ישבו במסלול הריצה שלי. הייתה לי ברירה או לעבור לידם, או לחזור שוב את כל הדרך. ואני לא אוהבת לחזור, ולהוסיף קילומטרים. אני אוהבת לרוץ קדימה.

פתאום, צלצל הפלאפון של הגברת. היא ענתה, בדקה משהו ושמה אותו על רמקול, קירבה אותו לראשו של הכלב ושאלה אותו:” אתה רוצה לדבר עם אבא שלך?” ואני שומעת את “האבא” , שואל את הכלב: מה שלמך חיים שלי, חמוד שלי? אתה כלב טוב? אכלת? כלב של אבא, חיים שלי”

הכלב הסתכל בריכוז על המסך, הוציא לשון גדולה וארוכה והתחיל ללקק אותו. “האבא המשיך: “חיים שלי, כלב טוב, חיים של אבא!”

אני המשכתי לרוץ, עד שהאישה והכלב נעלמו לי מהעין – אבל כל הזמן בדקתי מה קורה מאחורי הגב. ככה זה. גם לכלבים יש חיים טובים, אמנם חיי כלב, אבל  יש אוכל טוב, ספר טוב, וטרינר טוב… והכי חשוב אבא אוהב.

כתיבת תגובה