המוזיקה שמנגנת את הריצה

יצירת פלייליסט של אמנים שונים זה דבר מאוד קשה לביצוע. יש המון כללים מה לעשות, מה לא לעשותואיך לעשות. לפחות  ככה לימד…

מאת: לירון תמם
בתאריך: 11.12.2020
בלוג בנושא בלוג בנושא ריצה
0 תגובות

יצירת פלייליסט של אמנים שונים זה דבר מאוד קשה לביצוע. יש המון כללים מה לעשות, מה לא לעשותואיך לעשות. לפחות  ככה לימד אותנו רוב גורדון, גיבור הספר “נאמנות גבוהה” של ניק הורנבי. צריך לדעת איזה שיר להציב ראשון בשביל לגרום למאזין להמשיך להאזין לאוסף, הוא צריך להיות עשוי משירים שיכולים להתחבר אחד לשני, אסור שיהיו שני שירים עוקבים של אותו אמן, אם יש שיר מהיר אז לא יכול לבוא אחריו שיר איטי. יש עוד אינספור חוקים ותאמינו לי- כולם נכונים.

גם להכין פלייליסט לריצה או כמו במקרה שלי, למלא נגן מוזיקה באלבומים שונים, זה לא דבר פשוט ויש כללים שרצוי לעמוד בהם. אפילו אם רצים על שאפל ושירים מאלבומים שונים מתערבבים אחד בשני במהלך הריצה.

מהיום שהתחלתי לרוץ, פחות או יותר, אני רץ עם נגן מוזיקה. שאלו אותי לא אחת למה והציעו לי לרוץ בלי מוזיקה, כך אוכל להקשיב למחשבות ולגוף שלי. ובכן, עם כל הכבוד למחשבות שלי, הן לא יודעות לנגן סולו גיטרה והן לא מעניינות כמו טקסטים של אמנים שונים. חוץ מזה, אם אצטרך להקשיב לגוף שלי, יש סיכוי שאשמע אותו מקלל אותי. אז אני רץ באופן קבוע עם נגן (אוזניות MP3 של סוני, 8 ג’יגה, עליהן יש כפתורי הפעלה. פשוט, נוח ומאוד איכותי)

כללים לא כתובים  (או כן) ליצירת פלייליסט לריצה

כאמור, יש לא מעט כללים איך מכינים פלייליסט לריצה. הרי לא כל מה שאפשר לשמוע ונעים לשמוע בבית, רוצים לשמוע כשרצים בקצב מהיר או איטי. לכן אלבומים של הדלתות, פינק פלויד או ניק דרייק יורדים מהפרק.  יחד איתם גם מוזיקה אינסטרומנטלית, מג’אז ועד השד יודע מה, לא ייכנסו לרשימה, לפחות לא אצלי, ובטח לא מוזיקה שאני לא אאזין לה גם בבית (נניח רגאיי, רחמנא ליצלן, ועם בוב מארלי תנצבה הסליחה).

צריך לדעת איך להתאים את המוזיקה- דברים שיהיה נחמד לשמוע בכל אימון, מהיר או איטי, קצר או ארוך, דברים שיהיה אפשר להאזין להם, באינטרוול מהיר או בקילומטר השלושים במרתון (בהנחה והמוזיקה לא תישמע כמו גיבוב של רעשים בשלב הזה).

כמו כל דבר טוב, נחלק את הפלייליסט לשלוש קבוצות:

קבוצת הקבועים – אמנים ואלבומים שיילכו איתי לכל מקום. לא משנה כמה אאזין להם, לעולם לא ישעמם לי ולא אפרד מהם. להם יש מקום של כבוד בנגן.

שם אפשר למצוא את ברוס ספרינגסטין (הופעה בניו יורק, darkness on the edge of town פלוס לא מעט תוספות), פרל ג’אם (ten פלוס תוספות מאלבומים אחרים), ברי סחרוף (הכל או כלום ותוספות), אהוד בנאי, דודו טסה, דיוויד בואי, ניק קייב, r.e.m, מטאליקה, שני פלג ואחרים. האמנים הקבועים תופסים מקום רציני ומשמעותי בפלייליסט. בחלק גדול מהמקרים, כל אלבום חדש שלהם מיד ייכנס לנגן.

קבוצת המזדמנים – אמנים ואלבומים שמעניינים אותי בנקודה מסוימת. ייתכן מאוד שהם יישארו, אך סביר להניח שאחרי מספר חודשים אפרד מהם לשלום. כאן נמצאים אמנים שהם לא בהכרח מוכרים הגעתי אליהם דרך ביקורות, המלצות, ספוטיפיי או בדרכים אחרות. במהלך הזמן נכנסו ויצאו מהקבוצה אמנים כמו chrom, London after midnight, the frozen autumn, nothing but thieves, she wants revenge  ועוד. אם לא שמעתם עליהם זה בסדר, גם הם לא יודעים שמישהו בישראל מאזין להם.

קבוצת העיזים –העז במקרה זה, אינה חיה וגם לא ראשי תיבות נפוצים בעולם הספורט (GOAT – GREATEST OF ALL TIME), הרעיון מגיע ממקור אחר. מי שעוקב אחרי דיוני תקציבי המדינה (כשיש דיונים וכשיש תקציב), הרבה פעמים, פקידי האוצר נוהגים להכניס לתקציב “עזים” במטרה להוציא אותם. כך הם גורמים לפוליטיקאים להרגיש שהם השיגו את שלהם. במקרה שלי מדובר באלבומים ואמנים, בידיעה ברורה שהם שם בשביל לצאת, יש מקום בנגן, אז אני מכניס אותם, וברגע שמגיע אלבום יותר חשוב ומעניין מבחינתי, הם יהיו הראשונים שאמחק.

אלו אמנים שאני אוהב להאזין להם, ונהנה להאזין להם גם כשאני רץ, אך לא תהיה בעיה לוותר עליהם. הכוונה לאמנים כמו  סמיתס, טיפקס, בלקן ביט בוקס או אמנים אחרים, פחות מוכרים.

כשמחברים את שלושת הקבוצות ביחד, יוצא חיבור פחות או יותר מושלם בעיניי, אמנים שאני לא יכול להפסיק להאזין להם, אמנים שאני מגלה בשלב כזה או אחר, ואמנים שתמיד נחמד לשמוע, גם אם זה לתקופה קצרה. חיבור של אלבומים מוכרים לצד אלבומים פחות מוכרים, כאלה שנחשפים אליהם אם אתם מכורים למוזיקה ומוכנים לשמוע מכל הבא ליד.

בשביל לסגור את החלק הזה, אציין, בדרך כלל אני בוחר להשתמש באלבומי הופעות בשביל האנרגיה, אוספים שאני יוצר בשביל ליהנות מכל השירים שאני אוהב, אלבומים חדשים שאני רוצה להתעמק בהם או אלבומים ספציפיים שנחשבים טובים יותר בעיניי, מאשר אלבומים אחרים.

למה לעזאזל אני עדיין עושה את זה?

לא אשקר, לפעמים גם אני מתקשה להבין למה לעזאזל אני עושה את זה. בגיל 10-11, הייתי יושב ומקליט אוספים, אלבומים והופעות מהרדיו על קלטות, אחר כך עשיתי את זה על מיני דיסק, ובהמשך הייתי צורב לעצמי דיסקים. לא חשבתי שבגיל ארבעים פלוס, עדיין אשב מול המחשב, אקליט, אמחק, אצור אוספים, מי ישמע אני מדען שרוקח חומרים בשביל לייצר תרופה מושלמת.

אך כנראה שלא יוצאים מזה. לצד טיעונים בנוסח “אולי תתבגר כבר ותתעסק בדברים רציניים יותר”, יש בזה לא מעט כיף, בוודאי אם באמצע הריצה אני מגלה שיר חדש ויפה. חוץ מזה, זה הכרחי. לא רוצה למצוא את עצמי באמצע ריצה מאזין לשיר שאני לא אוהב (אין סיכוי) או לתהות למה אלבום שאני אוהב לא נמצא בנגן. אגב, עם הזמן גיליתי שיש לנגן שלי כללים משלו, אם אוסיף עכשיו אלבום חדש, הוא לא ינגן אותו מיד, ייקח לו קצת זמן עד שהוא יכניס אותו ללופ. קצת כמו פלייליסט של גלגלצ, רק יותר איכותי ובלי שדרנית שקוטעת את השירים באמצע.

חוץ מזה, יש למוזיקה חשיבות. היא יוצרת פסקול לריצה. בריצות שלוות ושקטות, ניק קייב, לאונרד כהן או עמיר לב משתלבים נהדר. בריצות מהירות וחזקות, ספרינגסטין, פרל ג’אם או מיוז נותנים את הפוש שצריך. לעיתים המוזיקה משתלבת יפה עם הנוף, בין אם הריצה היא על הטיילת בתל אביב או בפארק בכפר סבא. ויש מצבים כמו במרתון טבריה 2017, בקילומטרים 36-37 בערך, שהשיר “לחץ” של ברי הגיע, ושיחרר אותו כמו שאפשר לתאר.

אם יוצרים שילוב נכון של אלבומים ושירים, אז כל בחירה תהיה מוצלחת, כל קילומטר יישמע אחרת ולכל ריצה תהיה את המוזיקה שלה.

30 שירים מומלצים לריצה (רשימה חלקית בלבד):

https://open.spotify.com/playlist/0mJKVEKUFandahRJYLDbM9?si=nYD6iHudQkiHfxeFHuZEDA

 

Bedlands/Out in the streets – ברוס ספרינגסטין (מומלץ בהופעה)

Once/Alive – פרל ג’אם

Closing time  – לאונרד כהן (הופעה)

עיניים זרות – רונה קינן

לחץ / רוח חדשה-  ברי סחרוף

Do you love me/We know who you are – ניק קייב

פריז – עמיר לב

mgmt – Kids

Everything now – ארקייד פייר

Why’d You Only Call Me When You’re High?  – ארקטיק מנקיז

שעה של מיסתורין/ ענה לי – אהוד בנאי

Man on the moon  – אר.אי.אם

ג’ריקן – אור כשדים

Upspring/Resistance – מיוז

Ashes to ashes/ Absolute beginners – דיוויד בואי

אפאחד לא יודע/אורות קדמיים –  שני פלג

Enter sandman – מטאליקה

Inner station – מינימל קומפקט

קח את הזעם/ בתוך הצינורות – אלג’יר

עיר ובהלות –  דודו טסה

Bricks and mortar – אדיטורס

כתיבת תגובה