ד”ר חיים נבון על תקופת הקורונה

איך לעבור את תקופת הקורונה נכון 🙂

מאת: vered arusi
בתאריך: 20.03.2020
בלוג
0 תגובות

‫‫טיפים לקיום שגרה בריאה תחת הסגר קורונה –
לא תקבלו כאן… 🙂
כי אוכלוסיית הרצים היא הרי אינטליגנטית, חיה את המתרחש ובעלת מוטיבציה חיובית מטבעה.
אבל לבקשת ‘מרתון ישראל’ אשתף אתכם בשמחה בשגרה המשפחתית שלנו בימים אלה.
בשל עבודתי כרופא, אני אישית לא נמצא בהסגר בינתיים, ולכן גם שגרת הלו”ז לא השתנתה בהרבה.
למעט העובדה שאימוני קבוצת הריצה והקרוספיט הופסקו, ובדיוק כמו אצלכם, הפכו לאימונים עצמאיים, בהתאם לתכניות האימונים הכתובות ואימוני האונליין.
אשתי וארבעת ילדינו (שגם עוסקים בספורט כחלק משגרת החיים), זכו לעומת זאת בחופשת פסח מוקדמת, ולפתע נפתח להם מרחב יצירתי עצום, תחום ברובו בתוך גבולות הבית…
אז איך מנצלים ומה עושים?
ראשית, סימנו את התקופה הקרובה כהזדמנות מצוינת לשמירה ואף להגברה של הכושר הגופני, מכיוון שבאמת התפנה לכך יותר זמן.
מכירים את זה, ש”החיים” מפריעים לעסוק בספורט? אז זהו, שמבחינתם לפחות זה כבר לא תופס..
הדבר הבא ששמתי לב אליו, הוא הגברת שעות השינה. חשוב מאוד!!
איזה כיף זה להתעורר בלי השעון המעצבן, וסוף-סוף לשים בצד את אחד הגורמים המשמעותיים לפציעות אצל רצים חובבים.
השילוב הנהדר של לו”ז דליל עם מזג אויר קריר מאפשר לבצע אימונים בכל שעות היממה, ואף לתכנן לשעות ספציפיות, בהן הממטרים בחוץ נפסקים.
אמרנו “בחוץ”? כמובן!
בהתאם להנחיות משהב”ר בזמן כתיבת שורות אלו, עדיין מותר ואף מומלץ לצאת לריצה באויר הצח. כמובן תוך הקפדה על מינימום חברים לריצה (עד 5 נכון להרגע) ושמירת מרחק של 2 מ’ אחד מהשני. אני אישית מקפיד בימים אלה על ריצות לבד או עם בן משפחה אחד, כדי לצמצם את החשיפה באמת למינימום. זו גם עשויה להיות הזדמנות טובה לתרגל ריצות בדד לכל מי שרגיל לרוץ בחבורה. מעין חיזוק מנטלי..
להבדיל מכל יתר בני המשפחה, בתי הגדולה לא סובלת לרוץ בחוץ. היא נמנית על אותו זן מוזר של רצים שאשכרה מסוגלים (ואפילו אוהבים) לרוץ על מסילה. בזמנים רגילים היא רצה כ-50 ק”מ בשבוע, אבל סופרת בעיקר את כמות הפרקים בנטפליקס שהיא גומעת תו”כ ריצה.
אז זהו, שאין יותר מסילה! כל מועדוני הכושר סגורים, גם הלואו-קוסט.
היא ניסתה את מזלה אצל אבא שיקנה לה מסילה הביתה, אבל לפני שהספקתי ללחוץ על ה”הזמן” באתר האונליין, אמא קלטה את המתרחש…
אז תודה לאמא שחסכה לנו מתלה בגדים יקר במיוחד, כי הרי אחרי הקורונה הילדה תשוב למעונות האוניברסיטה ולמנוי הלואו-קוסט.
אבל זה לא הכל. הילדה עצמה הגיעה לתובנה, שזוהי הזדמנות מצוינת לתרגל ריצה בחוץ, וניגשה לעניין בראש פתוח. עוד באותו היום זכיתי למלווה חדשה בריצה ולזמן איכות נהדר עם הבת.
אימוני חיזוקים-
כאן לדעתי הלימון ממממשש הפך ללימונדה.
אימוני האונליין מעולם לא תפסו כל כך. פתאום לאימון יש ערך שהוא הרבה מעבר לאימון עצמו. משבצת הלו”ז הזו הפכה לשובר שגרה ולזמן איכות שמקרב את בני הבית. איזה כיף זה להקרין אימון על המסך הגדול בסלון ולבצע אותו ביחד עם אחד האחים או בקומבינציה של הורה-ילד.
הלוואי ונשמר זאת גם לימים שאחרי הקורונה (את מי אני משלה?…).
אתה גם מגלה את העושר האינסופי של האימונים ביוטיוב, וזה עוד בנוסף למה שהמאמנים שלנו שולחים. רק תבחר מה בא לך עכשיו – פילאטיס, HIT, חיטוב ועוד.. (כן, גם יוגה. חשוב).
בקרוספיט שלי הגדילו לעשות והשאילו את הציוד למתאמנים הביתה, כך שבסלון שלנו ניתן למצוא היום גם מוט עם משקולות, קטלבל, דלגית ווולבול.
טוב, מה, הכל ורוד? ברור שלא.
איך אפשר בלי אתגר התזונה..
יושבים יותר, עסוקים פחות, המטבח קרוב, וזה לא רק בשעות הערב..
אצלנו בני המשפחה נחלקים ל-3 : כזאת שיכולה לאכול כל מה שבא לה ולהישאר רזה, כאלה שצריכות לשמור על תזונה נכונה אבל נראה שאין להן שום קושי נפשי עם זה, ויש גם אותי והבנים. אלה שלא נולדו עם הגנים הנכונים, אלה שצריכים לעמוד בפיתויים אבל זה מה זה קשה..
איזה מזל שאני ממשיך לעבוד בינתיים כרגיל. בשבועות האחרונים החלטתי גם לעבור למשטר תזונה של “צום לסירוגין”. מעין 16/8 שנהיה פופולארי לאחרונה (16 שעות צום, 8 שעות בהן מותר לאכול, למי שלא מכיר), עם התאמות לימי אימונים עצימים. תכל’ס, עובד לא רע בינתיים. מומלץ למי שמרגיש שזה עשוי להתאים לו.
הדרך של הבנים להתמודד עם האתגר נשענת בעיקר על השקעה בהכנת האוכל. במסגרת ה”יש זמן” גם הכנת האוכל הופכת לפעילות שכיף להשקיע בה. התוצאה היא בד”כ בריאה וטעימה. אגב, גם הבנות מעסיקות את עצמן במטבח יותר בימים אלה, מה שמאפשר לאשתי, שהיא השפית הראשית בבית, לרדת לחלקיות משרה במטבח.
לצד האוכל הבריא צצו גם יותר עוגות על השיש. בשבוע שעבר זה היה פורים. החג נגמר אבל השמחה נמשכת..
במיוחד זאת שיכולה לאכול כל מה שבא לה ולהישאר רזה, בשבועיים האחרונים היא הפכה את עצמה לקונדיטורית ואותנו לאומללי.. מאושרי.., בקיצור, רגשות מעורבים.
וכן, זה בא לידי ביטוי גם על צג המאזניים. אמנם תנודות קלות והפיכות, אבל הי, חצי קילו – קילו אצל רץ שרוט מקבלות מיד משמעות ומתורגמות לתכנית עבודה לשבועיים הקרובים..
ולקראת סיום, בל נשכח את הקורונה. היא איתנו כאן כדי להישאר לחודשים הקרובים ולצערי גם כדי להתעצם.
אז כל ההנחיות לגבי ריחוק חברתי, צמצום מגע – גם בין בני הבית, הקפדה על שטיפות ידיים, מודעות להרחקת הידיים מהפנים,
הן חשובות מאוד.
אצלי בבית ההפנמה הדרגתית. לכולנו קשה להתרגל לרעיון הבידוד, וככל שצעירים יותר, כך קשה יותר.
מה, אי אפשר יותר לארח או להיפגש עם חברים? ומה עם המשפחה המורחבת? “טוב, אני מביא רק חבר אחד..”.
באמת קשה, אבל משבוע לשבוע ההסתברות להיתקל בנשא קורונה סביבנו הולכת ועולה, ולכן גם תהליך הבידוד הולך ומתהדק, ובצדק.
הוריי, בשנות ה- 70 לחייהם ועם גורמי סיכון, קיבלו את הגזירה בהבנה. אנחנו מדברים כל יום ושומרים על המוראל. אני מעודד אותם לצאת להליכות בשעות השקטות. בינתיים זה מצליח, אבל אין ספק שזה יילך ויעשה קשה יותר.
אתגר הקורונה –
לדעתי הוא רק החל, אבל ככל שנקדים להפנים את השינויים שהוא מביא איתו, ונסתגל לאורח החיים החדש והמשתנה,
נרוויח כולנו גם פיזית וגם נפשית.
בברכת בריאות ופרנסה טובה, כושר ואושר! 🍷🏃😎

כתיבת תגובה