בדרך של הילה – פרק 2

טוב שיש מטרה באופק. מרגישה את זה היום יותר מתמיד. העייפות שעוטפת. הקושי לקום בבוקר. הכאבים ששוטפים. היד שמאבדת תחושה. מתקשה להתרגל…

מאת: מערכת מרתון ישראל
בתאריך: 29.09.2014
בדף הבית
0 תגובות

טוב שיש מטרה באופק. מרגישה את זה היום יותר מתמיד.

העייפות שעוטפת. הקושי לקום בבוקר. הכאבים ששוטפים. היד שמאבדת תחושה.

מתקשה להתרגל לגוף העייף, זה שעורג למיטה החמה. מביטה בשעון, רק עוד חמש דקות במיטה, וחלפה לה שעה.

מבטיחה לעצמי שמחר זה לא יקרה, מחר אתעורר. ושוב חלפה שעה…

נלחמת בשדים. יש ימים שמצליחה ויש ימים שקצת פחות ואז בוחרת להסתכל על חצי הכוס המלאה.

צילום: תהילה אור  - סטודיו מספרי החלומות

צילום: תהילה אור – סטודיו מספרי החלומות

לאט אוספת את השברים, גם הקטנים ביותר, מצרפת ומתחילה להשלים את התמונה. כל חלק שמתחבר משלים ומחזק את האחר. מעניק כוח, תקווה. ממלא בחיוך את הנשמה.

המסגרת כבר שלמה, הלא זה הכי פשוט לחבר את הפינות, להשלים את הקווים הישרים. הברורים. החדים.

מתחילה להשלים ולהיכנס פנימה. לתוך המסגרת. מחפשת והופכת. מנסה להשלים לפי צבעים, טעמים, ריחות, זיכרונות. מנסה ומשנה. לא תמיד מצליחה למצוא את החלק הנכון. את החתיכה החסרה. המשלימה.

מגלה שוב את ערכה של החברות.

8 שבועות עד החיוך שימלא את קו הזינוק. מתרגלת ומתרגלת לרוץ מחדש.

עומדת על נקודת ההתחלה. לסיים סיבוב שלם של הקיבוץ שאני חיה בו זו המטרה הראשונה.

2.2 ק”מ.

הדופק עולה במהירות. מתרגשת. התגעגעתי לאוויר הצלול. למנגינת הלב ההולם. לשקט שלי עם עצמי.

זמן לסדר את המחשבות. להגיע ולנקות גם את המגירות הכי מאובקות. לחשוף מחדש רגעים של שמחה. דקות של זריחה רגעים אדומים של שקיעה.

הגוף נבנה ומתחזק, החלקים ממשיכים להתחבר לשלם. הנפחים עולים.

הימים עוברים.

מגיעה לנקודה הטובה שלי. הק”מ ה-6. זה שברגע שאני חוצה אותו הריצה הופכת לשיוט נפלא. קצב הנשימה מסתדר בהלימה. הכתפיים משוחררות. הידיים בסינרגיה משלימות את קצת הרגליים. הצוואר מתרגל לתנוחה חדשה בה הכאב מורגש אך לא דוקר, לא מעייף.

נמצאת במקום הבטוח שלי. המקום בו נוח וטוב לי. העומס בדיוק במידה הנכונה, מאפשר לי התאוששות מהירה.

מתנות קטנות שהחיים מעניקים לי בדרך.

השנה לחומו של קיץ 38 במספר, בעקבות הפגיעה והמגבלה הרפואית שנכפתה עלי, יצאתי לדרך חדשה. בחרתי להתמקד ולפתח את התחום שנמצא אצלי עמוק בתוך הנשמה – עולם ההדרכה. היכולת לעזור למתאמנים שלי להציב מטרה ולהשיגה.

בן אם היא חיזוק, ירידה במשקל, ריצת מרתון או פשוט הנאה.

קורנת. מבורכת בזכות להעניק ולקבל בחזרה – ערוץ  חדש שנפתח ומוביל הישר אל נבכי הנשמה.

מוצפת באנרגיה חדשה. מעזה לחלום, ובגדול. חיוך גדול שמלווה את היום.

כמו נערה מאוהבת החולמת בהקיץ.

לא חשוב כמה כאב לי היום. כמה אני עייפה. כמה מייאשת ומתסכלת יכולה להיות לפעמים התחושה…

לובשת את בגדי הספורט. נועלת נעליים. טורקי קטן ויוצאת אל הדרך.

נכנסת לסטודיו וברגע הכול נעלם. נאלם.

מגבירה את המוזיקה וחלפה עוד שעה. שעה של נתינה, של למידה.

 העיניים המביטות בי מלאות הערכה והכרת תודה.

ברכה בעשייה.

מסכמת את היום שהיה – מתכסה ומביטה אל עבר היום הבא. תכנית האימונים בדרך לערבה.

מחר ריצת טמפו – השכמה מוקדמת לקרני שמש ראשונות.

הדרך ברורה היום מתמיד. אבני התקווה משתלבות וסוללות את שיגיע בברכה.

עשרת הקילומטרים קרובים להגשמה.

ממשיכה בדרכי.

בדרך של הילה

נכתב על ידי הילה לביא, נשואה לקיבוצניק מסוקס, אימא ברוכה בשלושה אינדיאנים ופוקהונטס. רצה למרחקים ארוכים על המסלול ומחוצה לו… בעלת “הדרך של הילה” בקיבוץ רמת הכובש – שיעורי עיצוב, אירובי, כוח, TRX, זומבה, DRUMS ALIVE, ריצה. לאתר של הילה

כתיבת תגובה